ישיבה תיכונית חרדית

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ישיבה תיכונית חרדית היא מוסד לבּנים המשלב לימודי קודש ולימודים כלליים, ומיועד לצעירים המשתייכים למגזר החרדי. ניתן לחלק את הישיבות התיכוניות החרדיות לכמה סוגים על פי קהלי היעד שלהן. חלקן מעדיפות לא להיקרא "ישיבות" כדי להבדיל עצמן מהישיבות הקטנות אשר שם לומדים לימודי קודש בלבד, וחלקן מעדיפות לא להיקרא "תיכוניות" כדי להדגיש את לימודי הקודש שלהן עבור קהל ביקורתי ללימודים כלליים עבור נערים בגיל זה.

מספר התלמידים בישיבות אלו נמצא בגידול חד. בין השנים 2000 ו 2005 היה המספר הכולל של תלמידי הישיבות התיכוניות החרדיות יציב, ועמד על כ־550 תלמידים. אולם עד שנת 2020 גדל מספרם במעל 350%, ועמד על 2,100, המהווים כ-6.5% מכלל תלמידי מוסדות העל-יסודי במגזר החרדי.[1][2]

הגידול הרב ביותר היה בישיבות המכוונות לתעודת בגרות מלאה. ישיבות אלו נתמכות על ידי המדינה המעודדת גידולן במטרה להחדיר לימודים כלליים לכמה שיותר מוסדות חרדיים.

רקעעריכה

בשנים האחרונות מתרחשים תהליכים משמעותיים בתוך החברה החרדית הגורמים להשתתפות גוברת והולכת של גברים חרדים בתעסוקה ובהשכלה גבוהה בישראל. מירב הגידול של ההשתתפות בהשכלה גבוהה של גברים חרדים מתרחש במכללות חרדיות שאינן מן המובילות ברמתן האקדמית ומאופיינות בתחומי לימוד מצומצמים. בחירה זו משפיעה בהכרח על פרופיל התעסוקה של הסטודנטים החרדים לאחר סיום לימודיהם, כמו כן זוהו שיעורי־נשירה לא מבוטלים של סטודנטים חרדים ממכללות אלו.[3]

בצד הישיבות הקטנות שהן המסלול הסטנדרטי של החינוך החרדי בגילאי התיכון קיימות ישיבות תיכוניות חרדיות המכוונות ללימודים לקראת תעודת בגרות, המהווה תנאי סף לקבלה למוסדות השכלה גבוהה, חלקן וותיקות וחלקן נפתחו בעשור האחרון. ישיבות אלה בחלקן מכוונות לקבוצות שאינן הזרם המרכזי החרדי (משפחות עולות מארצות הרווחה, בוגרי מוסדות קירוב ומשפחות של בעלי תשובה) אך חלקן מכוונות לקליטת תלמידים מהזרם המרכזי של החברה החרדית.

בזרמים המרכזיים של הציבור החרדי שוררת התנגדות חזקה לישיבות התיכוניות החרדיות המכוונות להשכלה אוניברסיטאית עבור הזרם החרדי המרכזי. אולם, הישיבות התיכוניות החרדיות שאינן מכוונות להשכלה גבוהה, אלא להכשרה מקצועית בלבד, נתפסות כברירת־מחדל למי שאינם נחשבים חלק אינטגרלי מן הליבה החרדית. רובם המכריע של הלומדים בישיבות חרדיות תיכוניות הם בנים של חרדים עובדים ורק מיעוט קטן הם בנים של אברכים.

לימודי תיכון בחינוך החרדיעריכה

לאחר לימודי היסודי ישנן כמה סוגי מוסדות עיקריים, בהם לומדים חרדים לימודי תיכון:

  • ישיבה קטנה - המסלול העיקרי שבו לומדים מרבית החרדים, נתפש כערך עליון וכמשמר את המסורת של עם ישראל לדורותיו של התמקדות בלימוד גמרא, בדרך-כלל מהסדרים נשים ונזיקין, בעיון עד הצהריים ובבקיאות בשעות אחרי הצהריים. יום לימודים טיפוסי עשוי להימשך כ-14 שעות (07:00 - 21:00, כולל תפילות וארוחות). בשנת הלימודים תשע"ח פעלו בישראל כ־330 ישיבות קטנות.
  • ישיבות חסידיות המשלבות לימודים כלליים - מוסדות אלו נפוצים בעיקר בחסידות חב"ד. במוסדות אלו לומדים עברית ודקדוק (בדגש על דקדוק לשון הקודש), היסטוריה עם התמקדות בתולדות החסידות, ומתמטיקה אשר משלבת סוגיות תלמודיות. משרד החינוך מחייב להורות את המקצועות השונים, אך לא לבחון בהם. בשנת הלימודים תשע״ח פעלו בישראל 15 ישיבות תיכוניות חסידיות, מרביתן כאמור משתייכות לחסידות חב״ד ומקצתן לחסידויות קרלין ונדבורנה ואחרות.
  • בתי ספר טכנולוגי לבנים - מוסדות המתמקדים בטיפול בנוער נושר מהמסגרות החרדיות. במוסדות אלו מקצועות כליים ומקצועיים עם שילוב של מעט לימודי קודש. רובם הגדול של התלמידים במוסדות אלה אינם מקפידים על אורח־חיים חרדי או על קיום מצוות, אינם מסתגרים מאינטרנט ומאמצעי טכנולוגיה חדישים, ואינם מקפידים על קוד הלבוש החרדי. מוסדות אלה נבדלים זה מזה בקהל היעד שלהם, בתוכנית הלימודים, בכללי ההתנהגות ועוד. בשנת הלימודים תשע״ח, פעלו בפיקוח המחוז החרדי של משרד החינוך 24 בתי ספר כאלה.

התנגדותעריכה

  ערך מורחב – תוכנית הליבה#התנגדות המגזר החרדי

גילעריכה

תקופת החינוך בגילאי העל-יסודי נתפשת כתקופת ההתבגרות הקובעת את עתידו של אדם, ועל כן נתפשת כקריטית במה שנוגע לחישולו כאדם חרדי.[4] הישיבה שבה בני נוער לומדים תורה בלבד, בתוך קהילה סגורה, מנותקת מכל השפעה מבחוץ. במובן הזה, הישיבה אינה רק מקום של לימודים, אלא מקום חינוכי שמטרתו לעצב את אישיותו הדתית של התלמיד. חוויה כזו אינה יכולה להיות תמידית, אולם מסגרת כזאת הפכה לאפשרית במגזר החרדי, ולו גם לזמן קצר, בשנות העיצוב העיקריות של האדם, בגיל המכריע של שנות הנעורים, שבו האדם מלא אידיאלים ומבקש לבטא ולהגשים את עצמו לפני שהוא נכנס לחיי היום-יום, שאף פעם אין בהם קדושה וקשה מאוד להכניס בהם קדושה.[5]

השאיפה להגשמתו של אידיאל תורני בשלב קצר יחסית של החיים שבו הצעיר פטור מדאגות פרנסה, מתנגשת עם אותו פרק זמן עצמו, שבו הצעיר החרדי יכול להכשיר את עצמו לחיי פרנסה. התנגשות זו בין שני תהליכי חיברות מנוגדים באותו פרק זמן עצמו בחיים, היא המכשול העיקרי[דרוש מקור] להשתלבותם הכלכלית של בוגרי החברה החרדית בימינו.

המתנגדים לשילוב לימודי החול חוששים מפני כרסום באידיאל התורני, אשר יפגום בחישולו של הצעיר החרדי ויגרע מ"חרדיותו". זאת הסיבה לכך שהרבנים הסכימו לפתוח פתח להכשרה מקצועית וללימודים מתקדמים רק לאברכים מגילאי 23 ומעלה, שרובם כבר בעלי משפחות.

חברת הלומדיםעריכה

מנהיגים שונים של היהדות החרדית בתקופות שונות לא שללו מכול וכול את לימודי החול (המותרים) בצדם של לימודי הקודש, אבל ראו בכך עניין שבדיעבד, כלומר – אם אי-אפשר אחרת, גם זה טוב, אבל בוודאי לא מלכתחילה. זוהי התפיסה הפוליטית וגם התפיסה הדתית של הדתיות החרדית של ראשית שנות ה-20.[6] יש "מלכתחילה", ואליו צריכים לשאוף – לשהות בעולם של חיי תורה. רק אם הדבר הוא בלתי אפשרי אז בדיעבד, זה בסדר.

השקפה זו, המעמידה בראש הפירמידה החברתית את התלמיד החכם המתמצא בספרות ההלכה על כל מדוריה, היא ניגוד גמור להשקפת עולמה של תנועת "המזרחי" הציונית דתית. החברה הליטאית בישראל היא שהשתיתה את הנורמה הזו וקבעה בכך למעשה את ההיררכיה החברתית אצל כלל הציבור החרדי. לתפיסתם של החרדים, לימודי חול הם אפוא יצירה של "בדיעבד" ולא של "לכתחילה", ועל כן אין להם מקום בתוך השאיפה החרדית.

הישיבות התיכוניות החרדיותעריכה

במקביל לישיבות הקטנות החרדיות, מתקיימות בישראל גם מעט ישיבות תיכוניות חרדיות. מודל הישיבה התיכונית מקובל ביותר בקרב הציבור הדתי לאומי בישראל ובחלק מהקהילות החרדיות המודרניות בצפון-אמריקה ומערב-אירופה. מטרת הישיבה התיכונית היא להקנות ללומדים הדתיים בה תעודת בגרות. המסגרת היא בדרך כלל 4-שנתית וכוללת בגרות בכל מקצועות החובה ו-5 יחידות גמרא. חלק משעות אחר הצהריים מוקדש בהן ללימודים כלליים באנגלית, מתמטיקה, היסטוריה, לשון, אזרחות, חינוך גופני, תנ"ך ומחשבת־ישראל – לימודים שאינם נלמדים בישיבות הקטנות.

חלקן של הישיבות נתקל בהתנגדות חריפה וחלקן בהסכמה שבשתיקה מצד רבנים, בעיקר בהתאם לאופי השכונה ורמת הסיכון שמעריכים הרבנים שהקמת הישיבה תהווה לציבור החרדי הרלוונטי.

תלמידים בישיבות התיכוניות החרדיות מגיעים בדרך כלל עם רקע מוקדם במקצועות כלליים, ורק מעטים הם בוגרי בתי־ספר יסודיים חרדיים. בישיבות התיכוניות החרדיות נהוגה פתיחות רבה יותר בנוגע לקוד הלבוש ולשימוש במכשירים טכנולוגיים ואינטרנט. התלמידים בישיבות אלו חשופים לחברה ולתרבות הישראלית הכללית, אם כי בין הישיבות התיכוניות עצמן ישנם הבדלים בהתאם לאופי הישיבה הספציפי.

מאפייניםעריכה

ניתן לסווג את הישיבות הללו לשלוש קטגוריות:

  1. ישיבות תיכוניות חרדיות ותיקות הפונות אל האוכלוסייה החרדית מודרנית. הורי הלומדים בהן הם בעלי מקצועות חופשיים והכנסה גבוהה. הנערים באים עם רקע בלימודים כלליים. ההורים מעוניינים בכך שבנם ילמד וישיג תעודת־בגרות וימשיך לאחר מכן לישיבות הגדולות החרדיות המובילות. ישיבות תיכוניות חרדיות אלו אינן מקובלות על דעת חלק מן המנהיגות החרדית, אבל אינן נתפסות כ״תחרות״ לישיבות הקטנות. כגון, ישיבת היישוב החדש שהוקמה כבר בשנת 1938 וישיבת מערבא שהוקמה בשנת 1984.
  2. ישיבות תיכוניות חרדיות חדשות הפונות אל הזרם המרכזי של החברה החרדית — ישיבות אלו הוקמו כתוצאה מתפיסת־עולם הרואה בישיבה התיכונית החרדית מודל נכון וראוי מ׳לכתחילה׳, לפחות עבור חלק מן הנערים החרדים. כאלו הן הישיבות: מאורות בבית־שמש, וחכמי־לב בירושלים. ישיבות אלו פונות אל נערים חרדים מרקע שמרני יותר ומן הזרם החרדי המרכזי, ולכן ההתנגדות לקיומן חריפה יותר מצד חלק מן ההנהגה התורנית.
  3. ישיבות תיכוניות חרדיות חדשות לבעלי־תשובה ואוכלוסיית קירוב — ישיבות אלו הוקמו עבור בוגרי החינוך החרדי הבאים מבתים שאינם חרדיים, או עבור דור שני של משפחות של בעלי־תשובה. בקטגוריה זו נכללות הישיבות: ישיבת בניה שבנתניה. דומות להן הן ישיבת דרך אמונה וישיבת אגדלך. הן מתקבלות בדרך־כלל בברכה על־ידי המנהיגות החרדית, היות שאינן פונות כלל לזרם החרדי המרכזי.

רשימת ישיבות תיכוניות חרדיותעריכה

שם מיקום תאריך ייסוד הערות
היישוב החדש תל אביב - יפו תרצ"ט הוקמה כישיבה ללא לימודי חול והוסבה לישיבה תיכונית
מערבא מתתיהו תשמ״ו
נהורא מבוא־חורון תשנ״ט
חנוך לנער צפת תשס"ד
נהרדעא גני־תקוה תשס״ח
מאורות בית־שמש תשס״ז
אור מנחם אשקלון תשס״ח
מתיבתא בית־שמש בית־שמש תשע״ה
דרך אמונה מושב תירוש תשע״ד
אגדלך ירושלים תשע״ו
אור אבנר כפר סיטרין תש״ע
המדרשה החסידית ביתר־עילית תשע״ה שייכת לרשת נצח
חדוות התורה ירושלים תשע״ד
זיו אור כרמיאל תשע״ה
חכמי־לב ירושלים תשע״ד
ידידיה פתח־תקווה תשע״ג
אור העתיד גן־יבנה תשע״ט
נשמת התורה ירושלים תשע״ט שייכת לרשת נצח
זיו אור נתניה תשע״ז שלוחה לישיבת נהורא
דובר טוב ירושלים תשע״ז
עמל התורה ירושלים תשע״ז
אורייתא ירושלים תשע"ט

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חינוך ממלכתי חרדי וישיבות תיכוניות חרדיות - נתונים והמלצות, מכון ירושלים למחקרי מדיניות
  2. ^ עמירם גונן, ישיבות תיכוניות חרדיות תיאור וניתוח מצב, מכון ירושלים למחקרי מדיניות
  3. ^ שחר אילן, מבקר המדינה: שילוב החרדים באקדמיה נכשל, 76% מהגברים נושרים, באתר כלכליסט, 6 במאי 2019
  4. ^ אבישי בן חיים, איש ההשקפה: האידאולוגיה החרדית על-פי הרב שך, 2004
  5. ^ ברויאר מרדכי, תורה עם דרך ארץ – התנועה, אישיה ורעיונותיה עמ 174-178
  6. ^ שטדלר נורית, קודש וחל בתפישת העבודה: המקרה של האורתודוכסיה היהודית בישראל, 2001