פרשת דיר יאסין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה |
מ הו"ו מיותרת (כך לפי מילון רב מילים). |
||
שורה 67:
בקרבת מקום, בגבעת שאול, הוקם חפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) של "ההגנה" שבו נמצא מפקד ירושלים [[דוד שאלתיאל]] ביחד עם [[מפקד גדוד]] "מוריה", [[זלמן מרט]]. במקום נמצא [[משוריין]] לחילוץ נפגעים. על פי עדותו של סגן מפקד הכוח, יהודה לפידות, לפני תחילת הקרב התכוונו כוחות אצ"ל ולח"י לוותר על אפקט ההפתעה ולהודיע לתושבי הכפר על תחילת התקיפה, כדי שלנשים ולילדים יהיה מספיק זמן לברוח מהכפר. למעשה הקרב התחיל סמוך לשעה 4:45 לפנות בוקר, לפני השעה המתוכננת, לאחר שכוחות אצ"ל התגלו על ידי שומרי הכפר{{הערה|סיסמת הפעולה הייתה "אחדות לוחמת". שומר ערבי ששמע רחש קרא לחברו בקול: "מחמוד". מפקד כיתה באצ"ל חשב שאיש לח"י חבר אליהם ואמר את תחילתה של הססמה "אחדות" וענה לו "לוחמת".}}. המשוריין (בו ישבו עשרה לוחמים, חציים מלח"י וחציים מאצ"ל) נושא הרמקול, יצא מגבעת שאול סמוך ל-5 בבוקר, לאחר שהקרב כבר החל. המשוריין הופעל אך נתקל בכניסה לכפר בתעלה שנחפרה לרוחב הדרך, וההודעה שנמסרה בו הושמעה, אך לא ברור אם היה מי ששמע אותה{{הערה|שם=דעת}}. עם זאת, לשמע היריות הראשונות ברחו תושבים רבים מבתיהם לעבר המורדות הסמוכים{{הערה|בני מוריס, '''מדיר יאסין עד קמפ דייוויד''', עמ' 103.}}.
במהלך הקרב, לאחר שלוחמי אצ"ל ולח"י לא הצליחו לכבוש את בית [[מוכתר]] הכפר, חבר אליהם כוח של ארבעה אנשי [[פלמ"ח]] עם [[מרגמה|מרגמת]] 52 מ"מ (2 [[אינץ']]), שירתה על הבית בניסיון להכניעו, אך גם ניסיון זה לא הועיל והלוחמים הערבים המשיכו להילחם גם לאחר שרוב הכפר נכבש ותושביו ברחו או נכנעו{{הערה|שם=גלבר}}. בצוהרי יום שישי תוגברו התוקפים ב-12 אנשי פלמ"ח מלווי שיירות, שהיו חמושים בשתי מרגמות 52 מ"מ ובשלושה מקלעים. הם פעלו בכפר וכבשו בתים, עד ששאלתיאל פקד עליהם לעזוב את הכפר. על אף שמטרת המבצע הייתה לכבוש את הכפר ולפנות את האוכלוסייה ממנו, התפתחו הדברים לכדי קרב, שבמהלכו נהרגו רבים מתושבי הכפר, ובהם נשים וילדים. ללוחמי האצ"ל והלח"י, שלא היו מאומנים או מנוסים בלחימה ביום ובתקיפה של כפר ערבי, נגרמו 5 הרוגים ו-14 פצועים{{הערה|שם=גלבר}}. הקרב הסתיים בשעות אחר
תוך הקרב ברחו מאות מתושבי הכפר לכפר הסמוך עין כארם. אלה שנותרו בכפר נכנעו ונלקחו בשבי, רובם נשים וילדים. הם הועמסו על משאיות והוסעו דרך רחובות [[ירושלים המערבית]] אל שכונת הגבול [[מוסררה]], מצפון ל[[חומת העיר העתיקה]], שם הורדו מהמשאיות וצעדו ברגל ל[[מזרח ירושלים]]. מראה הניצולים עורר כעס בקרב תושבי העיר הערבים{{הערה|שם=מדיר יאסין 104}}.
שורה 76:
=== עדויות לגבי הרג נשים וילדים ===
לוחם הלח"י [[עזרא יכין]], שהשתתף בקרב, מונה כמה סיבות לכך שבמהלך כיבוש הכפר נהרגו גם חפים מפשע. לדבריו, בקרב התושבים הפלסטינים היו גם נשים לוחמות, ולוחמים אחרים התחפשו לנשים כדי להתקרב ולפגוע בכוחות היהודיים, ומשום כך התקשו הלוחמים היהודיים להבחין בין נשים מעורבות בלחימה ובין [[חפות מפשע]]. טענות אלו שנויות במחלוקת. מקורן ככל הנראה בספר "'''על החומות'''" מאת יהושע אופיר. בהתבססו על דו"ח שכתבה ועדה מטעם ההסתדרות הרפואית העברית, כתב קצין ה[[ש"י]] של המחוז, [[יצחק לוי (לויצה)]], כי "גרסה זו אינה ראויה להתייחסות רצינית". הוועדה ביקרה בכפר
באופן דומה סתר [[יצחק לוי (לויצה)|יצחק לוי]] את הטענה שחלק מהאזרחים נפגעו באש המגינים הערבים של הכפר{{הערה|שם=אביזוהר|אביזוהר, כיבוש דיר-יאסין וטבח שיירת הדסה}}. לדברי יואב גלבר, רימונים שזרקו לוחמים יהודים אל תוך חדרים, מתוך חשש שנמצאים בהם לוחמים ערביים, הובילו לפגיעה באזרחים, שנותרו בבתיהם. לדעתו, בתנאים בהם התנהלה מלחמת האזרחים בראשית מלחמת העצמאות ההבחנה בין לוחמים לאזרחים הייתה קשה, וכל גבר צעיר נחשב ללוחם פוטנציאלי. בנוסף, בניגוד לכיבוש רוב הכפרים במלחמה, הלחימה בדיר יאסין התנהלה בנוכחות אוכלוסייה אזרחית, שלא נמלטה לפני תחילת ההתקפה על הכפר{{הערה|שם=גלבר}}.
| |||