|
גרגוריוס השתתף ב-381 ב[[ועידת קונסטנטינופול הראשונה]], ה[[ועידה אקומנית|וועידה האקומנית]] השנייה של [[נצרות|הכנסייה]], שכונסה בהוראת הקיסר [[תאודוסיוס הראשון]]. הוועידה קבעה מספר עיקרים [[תאולוגיה|תאולוגיות]] מרכזיים בנצרות, ואשררה את החלטות [[ועידת ניקיאה]], בפרט את [[השילוש הקדוש|דוגמת השילוש]]. ככל הנראה גרגוריוס נשא בוועידה זאת את הדרשה המפורסמת "אודות סמיכתו שלו" (Εὶϛ τήν έαυτού χειροτονίαν; נשתמרה בלטינית כ-In suam ordinationem). המועצה שלחה את גרגוריוס ל[[פרובינקיה ערביה]], כדי לברור בסכסוך שאירע בבוסטרה בין שני טוענים לכס הבישוף. הוא נכשל במאמצי התיווך. לאחר מכן נסע לירושלים, כדי לסייע ל[[קירילוס מירושלים]] שכמרים מקומיים מחו בו כיוון שנסמך על ידי האריאני אקסיוס מקיסריה. ניסיון הגישור של גרגוריוס בסכסוך לא צלח, והוא עצמו הואשם בהשקפות לא-אורתודוקסיות אודות טבעיו של ישו. הוא שב לשמש כבישוף בניסה ומת בתאריך לא ידוע.
==יום חגו של גרגוריוס מניסה==
{{ערך מורחב|חגי קדושים נוצרים}} ▼הכנסיות המזרחיות האורתודוקסיות האורתודוקסיות והקתולית מנציחות את גרגוריוס מניסה ב-10 בינואר. המרטירולוגיה הרומית מציינת את מותו ב-9 במרץ. בלוחות שנה רומי-קתוליים מודרניים יום החג שלו נחגג ב-10 בינואר. הכנסייה הלותרנית מנציחה את גרגוריוס יחד עם שאר האבות הקפדוקיים ב-10 בינואר. גרגוריוס מוזכר (עם מקרינה) בכנסייההאנגליקנית בפסטיבל שנערך ב-19 ביולי. ▼==מורשתו==
כתבי גרגוריוס כמעט לא תורגמו ללטינית, והשפעתו במערב הייתה לפיכך זניחה. [[ג'ון סקוטוס אריגנה|יוחנן סקוטוס]] היה התאולוג החשוב היחיד שעסק בלימוד תורתו. עבודתו של גרגוריוס זכתה לתשומת לב מועטה עד אמצע המאה העשרים. בשנות ה-50 של המאה העשרים הפך למוקד למחקר ציני. פורסמה מהדורה מקיפה של כתביו (Gregorii Nysseni Opera), ונוסד [[סמינר (שיעור)|סמינר]] בינלאומי ללימודם. והוא זכה למוניטין של הוגה דעות לא שגרתי, שרעיונותיו הקדימו את הפוסטמודרניזם.
===תורתו===
====מהות השילוש הקדוש====
גרגוריוס, בעקבות בסיליוס הגדול, הגדיר את השילוש כ"מהות (οὐσία, אוּסיה) אחת בשלוש אישיוּיוֹת [] (ὑποστάσεις, היפוסטאזות)", על פי הניסוח שאומץ בקונסטנטינופול ב-381. כמו שאר האבות הקפדוקיים, הוא היה [[הומוסיאן]] {{אנג|Homoousion}} דהיינוהומוסיאני ראהוראה את [[ישו]], [[האל הבן]] כזההכחד במהותבמהותו עם לה[[האל האב]] ורוח הקודש. הוא תקף את אונומיוס ואריאנים אחרים שהצהירו שטבע הבן נברא וטבע האב לא. לפי גרגוריוס, ההבדלים בין שלושתפני הישוייותהשילוש שלהם השילושאך ורק מצוייםבאופן במוצאםבו ההיפוסטטיההיפוסטאזות השונהמתהוות, וטבעווהטבע המשולש של אלוהים מתגלה באמצעות פעולה אלוהית לכןבכך: הבן מוגדרמוּלד כנולדמן מהאבהאב, רוח הקודש כיוצאתיוצאת מהאבמעם האב, והאב לפימחולל תפקידואת מיסד השושלתשניהם. עםראייה זאת,זו נראהעשויה כילהתפרש דוקטרינהכמכפיפה זואת מכפיפההרכיבים את הבןהאחרים לאב,. ואתהתאולוג רוח הקודש לבן.הלותרני רוברט ג'נסון {{אנג|Robertסבר Jenson}}שגרגוריוס תאולוגפתר לותרניזאת מפרשבאמצעות אתהאמונה דברישלכל גרגוריוס כתיאור מערכת היחסיםפן בשילוש הקדושבכורה כשלכלמשלו, ישותבהיבט באלוהות יש עדיפות אינדיבידואליתאחר: לבן יש עדיפות [[תורת ההכרה|אפיסטמולוגית]] כלומר של האמונה והידיעה, לאב יש עדיפות [[אונטולוגיה|אונטיתאונטולוגית]] כלומר של הקיום והמציאות, ולרוח ישהקודש עדיפות [[מטאפיזיקה|מטאפיזית]] כלומר הקשר בין האמונה לבין המציאות. פרשניםההוגה אחרים לא מסכימים:האנגליקנית מורונה לודלולדלואו {{אנג|Morwennaסברה Ludlow}}שגרגוריוס תאולוגיתמייחס אנגליקנית, טוענת שעדיפותבכורה אפיסטמית היאדווקא הבסיס למהות רוחלרוח הקודש בתאולוגיה של גרגוריוס.
גרגוריוס היה אחד התאולוגים הראשונים שטענו, שאלוהים הוא במהותו אינסופי. הטיעון העיקרי שלו לאינסוף של אלוהים, הוא שטובו של אלוהים הוא בלתי מוגבל, וכיוון שטובו של אלוהים הוא חיוני, אלוהים הוא גם בלתי מוגבל. תוצאה חשובה של אמונתו של גרגוריוס באינסוף האל היא אמונתו שאלוהים, כחסר גבולות, הוא בעצם בלתי מובן למוחם המוגבל של יצורים נבראים. בהתאם לפילוסופית [[שלילת התארים]] לתיאור [[אלוהים|האל]] באמצעות [[לא (לוגיקה)|הנגדתו]] למונחים שאינם תואמים את טיבו המהותי{{הערה|1={{cite web |author=NICHOLAS BUNNIN and JIYUAN YU |title=negative theology : The Blackwell Dictionary of Western Philosophy : Blackwell Reference Online |accessdate=2010-08-18 |url=http://www.blackwellreference.com/public/tocnode?id=g9781405106795_chunk_g978140510679515_ss1-58}}}}. בצורתה הטהורה דרך השלילה מביעה ספקנות כלפי כל הגשמה מילולית, ואינה מקבלת את הניסיון התאולוגי כשביל להבנת האל.על פי גרגוריוס יצור נברא לעולם אינו יכול להגיע להבנת אלוהים, ולפיכך עבור האדם הן בחיים והן בחיים שלאחר המוות יש התקדמות מתמדת לעבר הידע הבלתי ניתן להשגה של אלוהים, שכן הפרט מתעלה ללא הרף על כל שאליו הגיעו בעבר. בחיי משה, גרגוריוס מדבר על שלושה שלבים של צמיחה רוחנית זו: חושך ראשוני של בורות, לאחר מכן הארה רוחנית, ולבסוף חושך תודעה בהתבוננות מיסטית על האל שאינו ניתן להבנה.
בספרו "חיי משה" כותב גרגוריוס:
{{ציטוטון|...כל מושג שמקורו באיזה דימוי מובן, על ידי הבנה משוערת ועל ידי ניחוש בטבע האלוהי, מהווה אליל אלוהים ואינו מכריז על אלוהים.}}
גרגוריוס היה אחד הראשונים לטעון שאלוהים הוא אינסופי ובלתי-מוגבל. כראיה לכך הביא את הנחת היסוד שטובו של האל אינסופי, וכיוון שטוב זה הוא מהותי לו, האל עצמו אף הוא אינסופי. בהשלכה מכך, הסביר ניסה שבני-אנוש מוגבלים לא יכלו להשיג את הבורא בשכלם. גרגוריוס היה [[שלילת התארים|אפופטי במובהק]]. לשיטתו, לא ניתן היה לתאר את הבורא אלא על דרך השלילה, באמצעות ציון מה שאיננו. בספרו "חיי משה" כתב: {{ציטוטון|כל מושג שמקורו באיזשהו דימוי נהיר, בהבנה משוערת ובניחושים אודות הטבע האלוהי, הוא עבודת אלילים ולא הגדת גדולתו.}} חרף זאת שהברוא איננו יכול להגיע עדי הבנה כזו, חייו לפני ואחרי מותו הם מסע של התקדמות מתמדת בכך. גרגוריוס כתב על שלושה שלבים של צמיחה רוחנית זו: חשיכת בורות גמורה, לאחר מכן הארה רוחנית, ולבסוף אפלולית בה שרוי השכל תוך הרהור מיסטי בטבעו הטמיר של האל.
====מהות הישועה====
===ישועה===
גרגוריוס הטיף על פי התפיסה התאולוגית של [[ישועה האוניברסלית]] {{אנג|Christian universalism}} של כל בני האדם. גרגוריוס טוען שכאשר [[פאולוס]] אומר שאלוהים יהיה "הכל בסך הכל" פירושו שאף על פי שחלקם עשויים להזדקק לתקופת טיהור ארוכה, בסופו של דבר אף ישות לא תישאר ללא ישועה וכי "אף יצור שנברא על ידי אלוהים לא ייפול מחוץ למלכות האלוהים". בשל אחדות הטבע האנושי במשיח "כולם, הודות לאיחוד זה עם זה, יתחברו לחיבור עם הטוב, בישוע המשיח אדוננו". על ידי התגלמותו, מותו ותחיית המתים משיג ישו את "הישועה המשותפת של הטבע האנושי".
גרגוריוס האמין ב[[ישועה אוניברסלית]] {{אנג|Christian universalism}} לכל בני אנוש. בראייתו, דברי [[פאולוס]] על כך ש"יִהְיֶה הָאֱלֹהִים הַכֹּל בַּכֹּל" משמעם שאף על פי שחלק מהברואים ייטהרו באש לזמן רב, בסופו של דבר כולם ייגאלו וכי "אף בריה שנבראה על ידי אלוהים לא תימצא מחוץ למלכותו". בשלכך שישו מהווה את תיקון האנושות כולה, וטבעה כולו צפון בו, בייסוריו ובתחייתו הוא פדה אותה עד אחרון בניה.
==יום חגו==
▲{{ערך מורחב|חגי קדושים נוצרים}}
▲הכנסיות המזרחיות האורתודוקסיות האורתודוקסיותוהכנסייה והקתוליתהרומית מנציחותהקתולית חוגגות את גרגוריוסיומו של מניסהניסה ב-10 בינואר. המרטירולוגיה הרומית מציינת את יום מותו בכ-9 במרץ . בלוחות שנה רומי-קתוליים מודרניים יום החג שלו נחגג ב-10 בינואר. הכנסייה הלותרנית מנציחה את גרגוריוס , יחד עם שאר האבות הקפדוקיים , ב-10 בינואר. גרגוריוס מוזכרנזכר (עם אחותו מקרינה) בכנסייההאנגליקנית בפסטיבלבכנסייה שנערךהאנגליקנית ב-19 ביולי.
==קישורים חיצוניים==
|
