|
בראטלי נולד באי במחוז [[וסטפולד]] דרומית לאוסלו. בצעירותו הוא עבד בדייג, כריית פחם ועבודות בנייה. בין השאר הוא יצא עם ספינה של צייד לווייתנים לאזור [[איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים]]. בשנת 1933 פגש את אוסקר טרופ שביקש ממנו לערוך עיתון מקורב למפלגת העבודה הנורווגית. במקביל הוא היה פעיל במפלגת העבודה. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] הוא הצטרף למאבק נגד הכיבוש הנאצי. הוא נעצר בשנת 1942 בין עצורי [[לילה וערפל]], ונכלא במחנות ריכוז שונים, בהם [[מחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף]], בה היה בשנים 1943-1945. הוא השתחרר ב-5 באפריל 1945 במבצע האוטובוסים הלבנים.
בשנים 1951-1955 ושוב בשנים 1956-1960 הוא כיהן כשר האוצר של נורווגיה{{הערה|{{קול העם|ס. פבלוב|הקשיים הכלכליים של נורבגיה|1954/05/0519540505|0020525}}}}. בשנות ה-60 כיהן כשר התחבורה{{הערה|{{דבר||מיניסטר התחבורה הנורווגי בא לביקור|1962/03/1219620312|0012314}}}} וסגן יושב ראש מפלגת העבודה{{הערה|{{למרחב||שני שרים מנורבגיה יבקרו בישראל|1962/01/0719620107|0021742}}}}. לאחר ההפסד של מפלגת העבודה בבחירות בשנת 1965, בהן ירדה המפלגה מ-74 ל-68 מושבים, מונה בראטלי לראש המפלגה. בבחירות בשנת 1969 עלתה המפלגה חזרה ל-74 מנדטים, אולם חזית השמאל איבדה את שני המושבים שלה וממשלת הימין המשיכה לשלוט{{הערה|{{על המשמר|עלי כהן|בנורבגיה ־ הכוחות שקולים והממשלה ימנית|19691006|16}}; {{על המשמר||המשך|19691006|59}}}}.
במרץ 1971 הקים [[ממשלת מיעוט]] שנשענה על 74 חברי מפלגתו{{הערה|{{מעריב||ממשלת מיעוט בנורווגיה|1971/03/1419710314|0030231}}}}. כראש ממשלה הטיל בראטלי את מלוא כובד משקלו בעד הצטרפות נורווגיה ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]] ולקראת [[משאל עם]] בנושא בספטמבר 1972 הודיע שיתפטר אם עמדתו לא תתקבל{{הערה|{{דבר|אקונומיסט|הנורווגים והדנים הולכים למשאל־עם בעניין ההצטרפות ל"שוק הארופי"|1972/09/2519720925|01004103}}}}. במשאל העם נחל בראטלי תבוסה והוא התפטר{{הערה|{{דבר||ר"מ נורווגיה הגיש התפטרותו|1972/10/0819721008|0020618}}}}. לאחר הבחירות, בספטמבר 1973, שב בראטלי לראשות הממשלה הודות לקואליציה של מפלגתו עם מפלגות השמאל האחרות{{הערה|{{דבר||בראטלי ירכיב את ממשלת נורווגיה|1973/09/1319730913|0020820}}}}. בראטלי ביקר את התנהגות התביעה הנורווגית ב[[פרשת לילהאמר]] וטען שהיא סיבכה ללא צורך את המוסד{{הערה|{{מעריב||ראש־ממשלת נורווגיה תקף בחריפות התנהגות התביעה במשפט לילהאמר|1974/01/2319740123|001088}}}}. הוא גם הצהיר שהפרשה לא תפגע ב[[יחסי ישראל–נורווגיה]]{{הערה|{{דבר||ר"מ נורווגיה: היחסים עם ישראל לא יושפעו|1974/02/0319740203|001001}}}}.
בספטמבר 1975, לאחר המשך ירידתה של מפלגת העבודה שהתבטאה בבחירות המקומיות בנורווגיה, הודיע בראטלי על כוונתו להתפטר בינואר 1976, כדי להעביר את ההנהגה לדור הצעיר של המפלגה{{הערה|{{דבר||טריגווה בראטלי יפרוש בינואר|1975/09/2619750926|0031038}}}}. בינואר 1976 העביר את ראשות הממשלה לידי [[אודוור נורדלי]]{{הערה|{{דבר|ש. שלמה|ראש ממשלה חדש בנורווגיה|19760111|154}}}}.
==הערכה==
בראטלי נחשב לידיד של ישראל ובמיוחד לידיד אישי של [[גולדה מאיר]]. בשנת 1978 הוא הגיע לישראל כדי להשתתף בהלוויתה{{הערה|{{מעריב||מי ומי הגיע להלוויה מחוץ לארץ|1978/12/1219781212|0020927}}}}.
==קישורים חיצוניים==
| 