המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של ישראל – הבדלי גרסאות

'''המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה''' או '''משבר 1951''' הוא [[משבר כלכלי]] שפקד את המשק הישראלי ושיאו בשנת [[1951]].

 

==הגורמים למשבר==

כאשר הוחלפה [[לירה ארץ ישראלית|הלירה הארץ ישראלית]] (לא"י) ב[[לירה ישראלית|לירה הישראלית]] עם קום המדינה נקבעו שערי חליפין עם שאר ה[[מטבע|מטבעות]], הוחלט ששוויו של המטבע החדש יהיה שווה ערך לשוויה של [[לירה שטרלינג]] אחת. עד מהרה התברר שהשערים שנקבעו לא ריאלים- לירה ישראלית אחת הייתה שווה פחות מלירה שטרלינג. במהלך השנים נמנעה המדינה לשנות את שער החליפין (פרט לשינוי זעיר ב[[ספטמבר]] [[1949]]). המניע נבע בעיקר מהרצון למנוע את התגברות ה[[אינפלציה]] (שהייתה גבוהה באותו זמן) ולשמר את המחירים הנמוכים של מוצרי הצריכה כחלק מ[[מדיניות הקיצוב]].

 

 

==המשבר ופתרונו==

מדיניות שער החליפין יצרה גירעון ב[[מאזן התשלומים]] שהיה צורך לכסות. המימון הגיע בחלקו הקטן מ[[מגבית|מגביות]] שנאספו בקרב יהודי חו"ל ומ[[יתרות השטרלינג]] - סכום [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] שהיה שייך למדינה והוקפא אצל ממשלת [[בריטניה]], שהסכימה לשחרר אותו רק ב־[[1949]]. מכיוון שמקורות אלו לא כיסו את כל הגירעון החלה המדינה ללוות כספים לטווח קצר מה[[בנק|בנקים]] ומגורמים כלכליים אחרים. בשלב מסוים הבינו המלווים שמצבה של המדינה מדרדר וכי ההלוואה כוללת סיכון גדול מדי ולכן הפסיקו להלוות כסף למדינה. כתוצאה מכך הגיעה הממשלה למצב בו אין בידה מספיק יתרות של מטבע חוץ ונוצר חשש ממשי לתפקוד המדינה.

 

המשבר גם לווה במשבר מקביל - [[מדיניות הקיצוב]] הלכה והתמוטטה בשל דעת הקהל שהובעה בבחירות המקומיות של [[נובמבר]] [[1950]]. בבחירות אלו זכתה אומנם [[מפא"י]] - מנהיגת הצנע, אך [[הציונים הכלליים]] יריביה שדרשו את ביטול הצנע, היו רחוקים ממנה רק כדי אחוזים בודדים. כתוצאה מכך בוטל משרד האספקה והקיצוב והוקדמו הבחירות הכלליות ל[[יולי]] [[1951]]. במהלך הבחירות הכלליות איבדה מפא"י מנדט אחד, והציונים הכלליים התחזקו מאוד ועלו משבעה לעשרים מנדטים. תוצאות הבחירות הכלליות שמו קץ למדיניות הצנע והביאו לידי קבלת [[המדיניות הכלכלית החדשה (ישראל 1952)|המדיניות הכלכלית החדשה]], בה דגל שר האוצר, [[אליעזר קפלן]].

 

[[קטגוריה:ישראל: היסטוריה כלכלית]]

[[קטגוריה:משברים כלכליים]]