פסק דין אתא נגד שוורץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 11:
השאלה המרכזית עליה נסוב הדיון היתה לגבי טיב הסעד המתבקש: שוורץ דרש שבית המשפט העליון יאשר את צו המניעה. המפעל, לעומתו, טען שאין לתת צו מניעה, אלא לחייב את המפעל בפיצויים על הנזק שנגרם. השבתת המפעל תביא לאיבוד מקור הפרנסה של 1,600 משפחות, ולנזק כלכלי בשוק הייצוא. מבחינת מאזן הנוחות יוצא שעדיף לפסוק פיצויים לניזוק במקום למנוע את המשך הפעילות הרווחית של המפעל. לטענת המפעל, המצב שנוצר מקיים את החריג שבסעיף 74 לפקודת הנזיקין שבו מתואר מצב בו אין לתת צו מניעה:
{{ציטוט|תוכן=בית המשפט לא יתן ציווי, אם הוא סבור שהפגיעה או הנזק שנגרמו לתובע הם קטנים וניתנים להערכה בכסף ולפיצוי מספיק בתשלום כסף, ומתן ציווי יהיה בו משום התעמרות בנתבע, אך רשאי הוא לפסוק פיצויים.|מקור=סעיף 74 לפקודת הנזיקין}}
בית המשפט העליון דחה את הערעור גם הוא. בפסק הדין המפורסם הדגיש השופט שמגר שכדי שיתקיים החריג שבסעיף 74 צריכים להתקיים ארבעה תנאים מצטברים: (א) הפגיעה שנגרמה למשיב היא קטנה. (ב) הפגיעה האמורה ניתנת להערכה בכסף. (ג) הפגיעה האמורה ניתנת לפיצוי מספיק בתשלום כסף. (ד) מתן ציווי יהיה בו משום התעמרות במערערת. כיוון שלכל הפחות התנאי הראשון לא התקיים, שכן הרעש היה בלתי נסבל - הרי שאין להפעיל את החריג, ועומדת לניזוק הזכות לדרוש צו מניעה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www-nevo-co-il.eu1.proxy.openathens.net/SearchResults.aspx?query=dfc808bb-769d-451d-8852-8c280717bb5b|כותרת=OpenAthens / Sign in|אתר=www-nevo-co-il.eu1.proxy.openathens.net|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-03-30}}</ref>
| |||