פסק דין אתא נגד שוורץ – הבדלי גרסאות

יחד עם אחיזתו של שמגר בגישה של צדק מתקן, יש בפסק הדין ובפרשה כולה גם היבטים של איפוק שיפוטי. שמגר לא רק העדיף תאורטית את הגישה של הצדק המתקן, אלא בחר לדבוק בלשון החוק שלא כוללת התחשבות בשיקולים של אינטרס ציבורי כזה או אחר. שמגר הפנה את המפעל למי שאמור לשקול שיקולי מדיניות כאלו - שר האוצר, שבסמכותו להפקיע קרקעות עבור אינטרס ציבורי. ההרמוניה בין הרשות השופטת למבצעת באה לידי ביטוי גם בכך שבג"ץ דחה את העתירה של שוורץ נגד ההפקעה. הסינרגיה שיוצאת מבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים ובשבתו כבג"ץ אומרת כך: בית המשפט לא צריך להתחשב בשיקולים כלכליים וחברתיים אןםאם החוק לא הסמיכו לכך, אלא להשאיר לרשות המבצעת את שיקול הדעת לבחינת האינטרס הכלכלי.