מיתוסים סינים של בריאה – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|בתחילת העבר הנצחי כל הדברים חדרו והיו זהים עם חלל גדול. ריקים וזהים עם האחד, שוהים לנצח בקרב האחד. בחוסר סדר ובבלבול, לא הייתה הבחנה בין חושך ואור. למרות שהדאו אינו מובחן, הוא אוטונומי: "אין לו שום סיבה מאז ימי קדם", ועם זאת "ריבוא הדברים נגרמים על ידו ללא יוצא מן הכלל". הדאו עצום ואוניברסלי מצד אחד, אך גם חסר צורה וחסר שם.|מקור= דאו-יו'אן, תרגום שניוני מאנגלית על פי יאן יו'נחווה{{הערה|Jan Yün-hua, "The Silk Manuscripts on Taoism", T'oung Pao, 1977, vol. 63, P.75}}}}.

 

 

{{ציטוט|כאשר השמיים והארץ עדיין לא היו מעוצבים, הכל עלה ועף, צלל והתעמק. כך נקראה ההתחלה הגדולה. ההתחלה הגדולה הפיקה את ה[[ערפילית]] הריקה. הערפילית הריקה ייצרה חלל-זמן, מרחב-זמן הניב את ה[[צ'י]] המקורי. גבול [מחולק] הצ'י המקורי. מה שהיה טהור ובהיר התפשט ליצירת גן עדן; מה שהיה כבד ועכום נדבק ליצירת כדור הארץ. זה קל למה שהוא טהור ועדין להתכנס אבל קשה עבור הכבדים והעכוסים להתכנס. לכן גיהינום הושלם תחילה; האדמה הייתה קבועה אחר כך. התמציות הסמוכות של שמיים וארץ הפיקו יין ויאנג. התמציות העילאיות של היין והיאנג גרמו לארבע העונות. התמציות הפזורות של ארבע העונות יצרו את שלל הדברים. הצ'י החם של יאנג שהצטבר ייצר אש; מהות הצ'י הלוהטת הפכה לשמש. הצ'י הקר של הין שהצטבר ייצר מים; המהות של צ'י מימי הפכה לירח. הצ'י הצף של תמציות השמש והירח עשה את הכוכבים והכוכבים. לשמיים שייכים השמש, הירח, הכוכבים, וכוכבי הלכת; לכדור הארץ שייכים מים ושיטפונות, אבק ואדמה.}}

 

חוקרת התרבות אנה בירל מציעה שה[[דואליזם|דואליות]] המופשטת של היין-יאנג בין שני הרוחות או האלים הקדומים, עשויים להיות "שריד של פרדיגמה מיתולוגית ותיקה בהרבה שהייתה אז רציונליזציה והופחתה", הדומה למיתוס הבריאה האכדי [[אנומה אליש]] המתחיל בסיפור על שתי ישויות קדמוניות, שתיהן גופי מים: [[אפסו]]{{אנ|Abzu}} - המים המתוקים ובת זוגו, המפלצת [[תיאמת]] - המים המלוחים{{הערה|Birrell, Anne (1993), Chinese Mythology: An Introduction, Baltimore: Johns Hopkins University Press P.93}}.

==מיתוסים בריאתניים==

בניגוד למיתוסים הקוסמוגוניים הסיניים על העולם ועל בני האדם שנוצרו באופן ספונטני ללא יוצר (למשל, מ"אנרגיה חיונית מעודנת " ב[[חוואי נאן דזה|חְווָאיְ נָאן דְזְה]]), קיימים גם שני מיתוסים שמקורם מאוחר יותר ובהם מעורבת אלוהות. בראשון הנקבה [[נו'וה]] עיצבה אנשים מלס ובוץ (במיתוסים מוקדמים) או מהולדה עם אחיה / בעלה פו שי (בגרסאות מאוחרות יותר), ובשני בני האדם הם במקור חרקים טפילים על גוויתו של הדמות הזכרית [[פאנגו|פָּאנְגוּ]] ({{אנ|Pangu|Pangu}}).