לוגוגרמה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
שיטות כתב שבהן רוב הסימנים הם לוגוגרמות נפוצות עדיין במזרח-אסיה, בעיקר ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] וב[[יפן]]. ה[[כתב סיני|כתב הסיני]] כולל עשרות אלפי לוגוגרמות. כל לוגוגרמה מבטאת מושג בשפה, ואפשר גם לצרף אותן להבעת מושגים נוספים. שימוש בשיטת רבוס נעשה לפעמים לצורך כתיבת שמות אנשים ומקומות זרים, אולם בדרך כלל צירופי הסימנים מתחשבים במשמעות הלוגוגרמות ולא בערכן הפונטי. השפות המדוברות בסין (כולן מכונות במערב "[[שפות סיניות|סינית]]") הן [[שפה אנליטית|שפות אנליטיות]], כלומר המורפולוגיה דלה, והמילים כמעט שאינן משתנות לפי מיקומן במשפט או קשריהן התחביריים עם מילים אחרות. לפיכך קל יחסית להשתמש בלוגוגרמות לכתיבת אחת מהשפות הסיניות.
השפה היפנית נכתבת בארבעה כתבים שונים, שניים מהם הברתיים ([[היראגאנה]] ו[[קאטאקאנה]]), אחד מהם הוא תעתיק לטיני של יפנית ([[רומאג'י]]) ואחד מהם, המכונה [[קאנג'י]], הוא כתב לוגוגרמי ששאל את סימניו מהכתב הסיני בתקופת [[שושלת האן]]. [[יפנית]] היא שפה בעלת מורפולוגיה עשירה יחסית. לפיכך הטקסט היפני הממוצע אינו נכתב בקאנג'י, אלא בהירגאנה שהיא הכתב היומיומי
כתב לוגוגרמות שימש חוקרים שערכו [[ניסויים בלשניים בקופי אדם]].
== ראו גם ==
|