אלישבע כהן – הבדלי גרסאות

בעקבות פגישתה עם [[מרדכי נרקיס]] הציעה כהן לסייע בארגון הצגת יצירות האמנות הגרפיות של "[[בית הנכות בצלאל]]". בטרם החלה בעבודתה, בשנת [[1956]], למדה את תפקיד ה[[אוצר (מקצוע)|אוצר]] ברחבי אירופה ולמדה את יסודות האחסון, הקטלוג והתצוגה. התערוכה הראשונה שאצרה הייתה שרטוטי דמויות תנ"כיות של [[רמברנדט]]. כהן שימשה גם כמנהלת בפועל של מוזיאון בצלאל בהיעדר מנהליו - תחילה נרקיס ואחריו [[קרל כץ]]. בשנת [[1960]] היא הוכשרה באנגליה ובארצות הברית כחלק ממעורבותה בתכנון [[מוזיאון ישראל]], אליו סונף מוזיאון בצלאל עם הקמתו ב-[[1965]]. בשנת [[1968]] מונתה כהן לאוצרת האמנות הראשית, נוסף לתפקידה כאוצרת ההדפסים והאיורים, ובתפקידים אלו נשאה עד לפרישתה ב-[[1975]]. לאחר פרישתה מתפקיד פעיל המשיכה כהן לשמש יועצת למוזיאון ישראל, חברת מועצת המנהלים של המוזיאון, יו"ר מועצת המוזיאונים של [[משרד החינוך והתרבות]], וכן לקחה חלק פעיל בתכנון [[בית טיכו]].

 

 

שימשה כיו"ר מועצת המוזיאונים בישראל עד לפטירתה{{הערה|יהודית ענבר ו[[אלי שילר]] (עורכים), '''מוזיאונים בישראל''', ירושלים 1990, מבוא עמ' 5 (הספר כולו מוקדש לאלישבע כהן).}} ב[[כ"ב בכסלו]] [[ה'תש"ן]], [[20 בדצמבר]] [[1989]]. היא נקברה בחלקת קהילת ירושלים ב[[בית הקברות היהודי בהר הזיתים]].