המלחמה העות'מאנית-רוסית (1735–1739) – הבדלי גרסאות

מלחמה זו, בין [[האימפריה הרוסית]] ו[[האימפריה העות'מאנית]], שהתנהלה בין השנים [[1735]]–[[1739]], פרצה עקב חילוקי דעות לגבי תוצאות מלחמת [[רוסיה]]–[[פולין]] של [[1733]]–1735 ופשיטות הולכות ונשנות של [[טטרים|הטטרים]] [[חצי האי קרים|מקרים]]. כמו כן, המלחמה סימלה את המאמץ הרוסי ההולך וגובר למעןלהשגת גישה ל[[הים השחור|ים השחור]]. זו הייתה המלחמה החמישית ב[[היסטוריה של מלחמות רוסיה-טורקיה]].

ב-[[20 במאי]] [[1736]], צבא דנייפר (שעמד על 62,000 איש) תחת פיקודו של [[פילדמרשל]] [[כריסטופור מיניך]] כבש בסערה את הביצורים העות'מאנים בפרקופ, וב-[[17 ביוני]] את העיירה בחצ'יסאראי. למרות זאת, המחסור באספקה, בנוסף להתפרצותה של [[מגפה]], אילצו את מיניך לסגת ל[[אוקראינה]]. ב-[[19 ביוני]] צבא דון (שעמד על 28,000 איש וגם היה צבא רוסי), תחת פיקודו של הגנרל [[פטר לאסי]], ובעזרתו של צי דון שהיה תחת פיקודו של סגן האדמירל פטר ברדאל, כבש את מצודת אזוב.

ב[[יולי]] [[1737]], צבאו של לאסי (שכלל כבר 40,000 חיילים) צעד לקריםל[[חצי האי קרים]], כאשר הוא גורם למספר תבוסות בצבאו של החאן מקרים. אך למרות ההצלחה, לאסי וצבאו נאלצו לשוב על עקבותיהם, שוב עקב מחסור נוסף באספקה.

[[אוסטריה]], שהייתה בעלת ברית של [[רוסיה]] עוד מ-[[1726]], נכנסה למלחמה נגד [[האימפריה העות'מאנית]] ב[[יולי]] [[1737]], אך הובסה בעצמה כמהמספר פעמים. בחודש אוגוסט [[רוסיה]], [[אוסטריה]] [[האימפריה העות'מאנית|והטורקים]] החלו ב[[משא ומתן]] בעיר [[נמירוב]], שעתיד היה להיות עקר וחסר תועלת. ב-[[1738]] לא היו מבצעים צבאיים משמעותיים, ויתר על כן, [[רוסיה]] נאלצה לסגת מערים שהיא החזיקה בהן עקבבעקבות מגפות קשות.

ב-[[1739]] צבאו של מיניך חצה את נהר הדנייפר, הביס את הטורקים בסטבוצ'ני וכבש את מבצר חוטין (ב-[[19 באוגוסט]]) ואת העיר [[יאשי]]. [[אוסטריה]], לעומת זאת, הובסה בשנית על ידי הטורקים ונאלצה לחתום עם האימפריה העות'מאנית על [[הסכם בלגרד]] ב-[[18 בספטמבר]] 1739. הסכם זה, בנוסף לאיום הממשמש ובא מפלישה [[שוודיה|שוודית]], אילץ את [[רוסיה]] לחתום על [[הסכם ניש]] עם [[האימפריה העות'מאנית]] ב-[[3 באוקטובר]] 1739. לפי הסכם זה, רוסיה קיבלה את אזוב, אבל נשללה ממנה הזכות להשאיר את [[הצי הרוסי הקיסרי]] ב[[ים אזוב]] או לבנות שם ביצורים.