ציפיות רציונליות – הבדלי גרסאות

תאוריות הציפיות הרציונליות פותחו כדי להגיב על הסדקים הנראים לעין שהתבססו על "ציפיות מסתגלות". תחת ציפיות מסתגלות, ערכם של ציפיות עתידיות של ערכים כלכליים מבוססים על ערכי עבר. לדוגמה, אנשים עלולים לנבא אינפלציה עתידית על ידי צפייה באינפלציה שקרתה בשנה האחרונה ובשנים קודמות. תחת ציפיות מסתגלות, אם הכלכלה סובלת בקביעות מעלייה באינפלציה (ייתכן אף בגלל מדיניות הממשלה), אנשים יניחו, בלי אומדן אמיתי, שאינפלציה תהיה תמיד. זוהי הסתכלות לא ריאליסטית - בוודאי אנשים רציונליים עלולים במוקדם או במאוחר להבין את המגמה ולקחת אותה בחשבון כדי ליצור את הציפיות שלהם. כמו כן, מודלים של ציפיות מסתגלות אף פעם לא מגיעים לשיווי משקל, במקום רק לזוז בצורה [[אסימפטוטה|אסימפטוטית]].

 

 

משתמשים בהיפותיזה של הציפיות הרציונליות כדי לתמוך במסקנות הנחשבות קיצוניות לגבי עריכת מדיניות כלכלית. לדוגמה, מדיניות הצעות לא אפקטיביות (תאוריה שהמציאו תומאס סארג'נט וניל וולאס בשנת [[1976]]). אם השלטון מנסה להפחית את האבטלה באמצעות מדיניות כספית מתפתחת, פקידים יצפו מראש את האפקטים של שינוי המדיניות ויעלו את ציפיות האינפלציה בהתאם. לאחר מכן הם ינסו לבטל את האפקט המתפתח שיגדיל את אספקת הכסף. כל מה שהשלטון יכול לעשות זה להעלות את שער האינפלציה, מה שהעובדים לא יכולים לעשות, וזוהי תוצאה קלאסית-חדשה מפורשת. במהלך שנות השבעים, ציפיות רציונליות הופיעו כדי להיווצר מתאוריות מקרו-כלכליות קודמות ומיושנות, אשר הגיעו לשיאן עם "[[הביקורת של לוקאס|ביקורת לוקאס]]". בכל אופן, תאוריית ציפיות רציונליות אומצה במשך המקרו-כלכלה המודרנית כעיצוב הנחה הודות לעבודה של קייניסנים חדשים כגון [[סטנלי פישר]].