מלך-פילוסוף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 15:
 
אף על פי כן, אפלטון מציין שכאשר אדם הנוהג להתעסק באידאות, יעבור להתעסק בענייני השלטון, הוא יתנהג בצורה מעט מוזרה ביחס למה שנהוג וייראה מגוחך בעיניי שאר בני האדם, שמעולם לא ראו את האידאות בעצמם; הוא אף יצטרך להישפט על ידם, ועל פי הדרך שבה הם רואים את ה[[צדק (מוסר)|צדק]]. כלומר, אפלטון מודה שמלך פילוסוף עשוי תחילה לא להתחבב על ידי הציבור, בשל נטייתו לזלזל בפילוסופים ולא להבינם (כמו שסוקרטס, מורהו הנערץ של אפלטון, נשפט והוצא להורג באשמת "כפירה באלים והשחתת מידותיו של הנוער", כשלמעשה השקפת עולמו פשוט לא זכתה ליחס ראוי בקרב האתונאים).
 
== מלך- פילוסוף ככליכללי שלטוני ==
 
== התייחסויות ופרשנויות שונות לרעיון ==
בספרו [[החברה הפתוחה ואויביה]], מאשים [[קרל פופר]] את אפלטון בעליית הטוטאליטריות במאה ה-20, כשהוא רואה את המלכים-פילוסופים של אפלטון ורעיונותיהם לגבי "הנדסה חברתית" ו"אידיאליזם", כמובילים הישר אל היטלר וסטלין (דרך הגל ומרקס). בנוסף, נאמר{{מקור}} כי [[רוחאללה ח'ומייני|האייתולה ח'ומייני]] קיבל השראה מהחזון האפלטוני של המלך-פילוסוף, התעניין ב"רפובליקה" של אפלטון למד מיסטיקה איסלמית בקום בשנת 1920 ולאחר מכן ביסס עליהם את הרפובליקה האיסלמית שלו.
 
== מלך-פילוסוף ככלי שלטוני ==
== "מלכים-פילוסופים" לאורך ההיסטוריה ==
מספר דמויות בהיסטוריה הועלו כדוגמאות פוטנציאליות להגשמת החזון האפלטוני של "מלך-פילוסוף". הסופר הסקוטי [[ויליאם קיית' צ'יימברס גאת'רי]] טען שההשראה לרעיון "המלך-פילוסוף" אצל אפלטון מקורה בבן תקופתו וידידו, [[ארכיטס]], שהיה איש צבא, פולטיקאי, וכן גם פילוסוף ומתמטיקאי.