|
המושג נטבע על ידי [[וולטר גילברט]] ב-[[1978]] והוא נגזר מהמילה Expressed באנגלית, "מבוטא". יחד עם זאת, לא בהכרח מתורגם כחלק מהחלבון. (ייתכן ונמצא ב-mature mRNA בקצה 5'-UTR או 3'-UTR)
היות שאינטרונים מופיעים כמעט באופן בלעדי ב[[אורגניזם|ייצוריםיצורים]] [[איקריוטיים]], הרי שב[[חיידקים]] וב[[נגיף|נגיפים]] המושג "אקסון" אינו רלוונטי; לחלופין ניתן לומר כי גן שאינו מכיל אינטרונים מורכב מאקסון בודד. האקסונים מהווים חלק קטן מרוב הגנים האיקריוטיים (בין אחוז לאחוז וחצי מכלל הגנום); רוב הנוקלאוטידים בכל גן משתייכים לאינטרונים. קצוות הגן הם תמיד אקסונים; האינטרונים מופיעים בפנים הגן בלבד. לאחר תהליך ה[[שעתוק (ביולוגיה)|שעתוק]], בו נבנה גדיל mRNA לפי תבנית ה-DNA, נחתכים האינטרונים מה-mRNA והאקסונים מחוברים האחד לשני בתהליך הקרוי [[שחבור]]. לפיכך, האינטרונים אינם זוכים לצאת מ[[גרעין התא]] אל ה[[ריבוזום|ריבוזומים]] ולהיות מתורגמים לחומצות אמינו, אבני הבניין של החלבונים. גדיל mRNA שטרם עבר שחבור נקרא [[pre-mRNA]] או [[hnRNA]].
בין גנים המשתייכים למשפחה מסוימת קיימת בדרך כלל זהות רבה באקסונים, זאת לעומת שוני באינטרונים. היות שהאקסונים מקודדים לחלבונים, הרי שקיים "צורך" [[אבולוציה|אבולוציוני]] לשמר את רצף הנוקלאוטידים ככל שניתן; באינטרונים לא קיים צורך זה והם לפיכך מועדים יותר לשינוי. הדבר נכון גם לגבי גנים הומולוגיים בייצוריםביצורים שונים; בדרך כלל קיימת זהות רבה באקסונים של גנים אלו, זאת לעומת אינטרונים שונים לחלוטין.
אקסון בייצוריםביצורים מפותחים מקודד בממוצע לכחמישים חומצות אמינו. הגן המקודד לחלבון ה[[אדם|אנושי]] [[טיטין]] מכיל את מספר האקסונים הרב ביותר בטבע—178—וכן את האקסון הארוך ביותר ב[[גנום]] האנושי—17,000 נוקלאוטידים. טיטין מורכב מכ-27,000 חומצות אמינו. אקסונים מקודדים לעיתים קרובות לאזורים (או "תת-יחידות") בעלי מבנה ותפקיד מוגדר בחלבון. הדוגמה הקלאסית לתופעה זו היא הגנים המקודדים ל[[נוגדן|נוגדנים]] של [[מערכת החיסון]]. כל אזור מוגדר בנוגדן (האזור הקבוע והאזור המשתנה, למשל) מקודד על ידי אקסון נפרד.
סך כל האקסונים בגנום מסוים מכונים '''[[אקסום (גנומיקה)|אקסום]]''' (exome).
| 