ישיבה תיכונית חרדית – הבדלי גרסאות

תקופת החינוך בגילאי העל-יסודי נתפשת כתקופת ההתבגרות הקובעת את עתידו של אדם, ועל כן נתפשת כקריטית במה שנוגע לחישולו כאדם חרדי.<ref>{{צ-ספר|מחבר=אבישי בן חיים|שם=איש ההשקפה: האידאולוגיה החרדית על-פי הרב שך|שנת הוצאה=2004}}</ref> הישיבה שבה בני נוער לומדים תורה בלבד, בתוך קהילה סגורה, מנותקת מכל השפעה מבחוץ. במובן הזה, הישיבה אינה רק מקום של לימודים, אלא מקום חינוכי שמטרתו לעצב את אישיותו הדתית של התלמיד. חוויה כזו אינה יכולה להיות תמידית, אולם מסגרת כזאת הפכה לאפשרית במגזר החרדי, ולו גם לזמן קצר, בשנות העיצוב העיקריות של האדם, בגיל המכריע של שנות הנעורים, שבו האדם מלא אידיאלים ומבקש לבטא ולהגשים את עצמו לפני שהוא נכנס לחיי היום-יום, שאף פעם אין בהם קדושה וקשה מאוד להכניס בהם קדושה.<ref>{{צ-ספר|מחבר=ברויאר מרדכי|שם=תורה עם דרך ארץ – התנועה, אישיה ורעיונותיה עמ 174-178}}</ref>

 

 

המתנגדים לשילוב לימודי החול חוששים מפני כרסום באידיאל התורני, אשר יפגום בחישולו של הצעיר החרדי ויגרע מ"חרדיותו". זאת הסיבה לכך שהרבנים הסכימו לפתוח פתח להכשרה מקצועית וללימודים מתקדמים רק ל[[אברך|אברכים]] מגילאי 23 ומעלה, שרובם כבר בעלי משפחות.