בנימין זאב בכר – הבדלי גרסאות

נולד ב'''לִיפְּטו-סנט-מיקלוש''' {{אנ|Liptovský Mikuláš}} ב[[ממלכת הונגריה|הונגריה]] (כיום ב[[סלובקיה]]) למשורר [[שמעון בכרך]], מאחרוני [[תנועת ההשכלה]] בהונגריה וסופר עברי חשוב. היה צאצא לרב [[יאיר חיים בכרך]], בעל ספר "חוות יאיר". לצד חינוך מסורתי סיים גימנסיה [[לותרני]]ת ב[[פרשבורג]]. ב-1867 התחיל ללמוד פילוסופיה ושפות המזרח ב[[אוניברסיטת בודפשט]], ושמע הרצאות על התלמוד משמואל ליב בריל. ב-1868 עבר לאוניברסיטת ברסלאו והמשיך ללמוד פילוסופיה ו[[פילולוגיה]], ובמקביל המשיך בלימודי יהדות ב[[בית המדרש לרבנים בברסלאו]]. כיהן כתקופהתקופה קצרה כרבה של [[סגד]].

ביולי 1877 הוא מונה על ידי [[ממשלת הונגריה]] יחד עם משה בלוך ודוד קויפמן לפרופסור ב[[בית המדרש לרבנים בבודפשט]] ולימד תנ"ך והיסטוריה יהודית. החל מ-1907 לימד תלמוד והלכה. ב-1885 מינתה קהילת [[פשט (הונגריה)|פשט]] את בכר למנהל התלמוד-תורה, בו לימד, בין היתר, עם [[מיקשה וייס]] ודוד שיין. בנימין בכר היה סופר פורה ופרסם למעלה מ-750 חיבורים. כתב ערכים באנציקלופדיות שונות, והיה מהתורמים העיקריים לאנציקלופדיה היהודית. אף על פי שמרביתמרבית חיבוריו נכתבו בגרמנית או הונגרית, לבקשתולבקשת [[חיים נחמן ביאליק]], תורגמו רבים מהם לעברית על ידי [[אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ']].