שאר כסות ועונה – הבדלי גרסאות

הרמב"ם <ref>משנה תורה, הלכות אישות, י"ב ט'-י"א</ref> דן בכמותם ואיכותם של המזונות שה[[איש]] חייב לספק ל[[אישה|אישתו]], וקובע כלל מנחה בעניין ש"הכול לפי עושרו" של האדם - כלומר שהמזונות צריכות להיות ביחס ישר לעושרו של האדם, אפילו "כמה תבשילי בשר בכל יום", במקרה שמדובר באדם אמיד במיוחד. הוא קובע דרישות מינימום לעניים, לגבי מספר הארוחות והיקפן. במידה והאדם הגיע למצב שאינו יכול לתת לה אפילו לחם, בית דין כופה עליו לגרש אותה. לגבר אין מחוייבות לסעוד במשך ימי השבוע עם אישתו, אבל סעודות השבת לפחות חייב לאכול איתה ביחד.

הרמב"ם <ref>משנה תורה, הלכות אישות, י"ג א'-ו'</ref> דן בשווי המלבושים שחייב שה[[איש]] חייב לרכוש ל[[אישה|אישתו]], כאשר גם כאן הכלל המנחה הוא "הכול לפי עושרו" - כלומר שהכלים צריכים להיות ביחס ישר לעושרו של האדם - אפילו כלי משי וזהב. גם כאן הוא קובע דרישות מינימום לעניים, שמתחתם זו עילה לגירושין: בגדים הראויים לה כפי המלבושים הממוצעים של אישה. בכלל כסותה הוא מחייב מדור (מעין בית מינימלי), רכישת כלים לשימושה, מיטה, כלי לישיבה, כלי אכילה ושתיה, ואף תכשיטים וכלי איפור נכללים בכלל כסותה.

הרמב"ם <ref>משנה תורה, הלכות אישות, י"ד א'</ref> קובע את הכלל "עונה האמורה בתורה - לכל איש ואיש כפי כוחו, וכפי מלאכתו." ולכן "בני אדם הבריאים הרכים והענוגים, שאין להם מלאכה שמכשלת כוחן, אלא אוכלין ושותין ויושבין בבתיהן - עונתן בכל לילה". מעבר לכך יש דירוג של מלאכות שגורמות לתדירות העונה להתארך, כאשר הארוכים ביותר הם מלחים שעונתם אחת לחצי שנה. לאישה זכות להטיל ווטו על הגבר לעבור למלאכה שמאריכה את תדירות העונה, למעט מקרה של מישהו שהחליט להפוך להיות תלמיד חכמים, שעונתם פעם בשבוע, בשל הערך של לימוד תורה. אך הוא קובע שאין לאישה זכות להטיל ווטו על לקיחת אישה נוספת, אף שהדבר יאריך את עונתה. עם זאת הוא מציין שחז"ל ציוו לא לשאת יותר מארבע נשים, בכדי שלא יפחות עונתה מפעם בחודש לאדם ממוצע. הדבר כמובן היה תקף עד חרם דרבינו גרשום, שאסר לשאת יותר מאישה אחת.