התפתחות חברתית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: שוויון; |
←ראשית החיים: תמונה |
||
שורה 2:
==ראשית החיים==
[[תמונה:Baby.jpg|שמאל|ממוזער|150px|תינוק [[חיוך|מחייך]]]]
[[ויליאם ג'יימס]] ראה את [[יממה|ימיו]] הראשונים של הילד כמתנהלים ב"[[אנדרלמוסיה]] ענקית רוחשת". ה[[מחקר]] העכשווי רחוק מתפיסה כזו. ל[[
ראשית המגע החברתי של הילד הוא באמצעות [[רפלקס|רפלקסים]]. ה[[בכי]] הוא רפלקס, אולם התגובה של המטפלים הופכת אותו לאבן יסוד ב[[תקשורת]] החברתית. גם
▲[[ויליאם ג'יימס]] ראה את [[יממה|ימיו]] הראשונים של הילד כמתנהלים ב"[[אנדרלמוסיה]] ענקית רוחשת". ה[[מחקר]] העכשווי רחוק מתפיסה כזו. ל[[ילוד|ילודים]] יש תכונות המאפשרות להם, כאשר יש [[אינטרקציה]] [[חברה|חברתית]] מתאימה, להגיב היטב אל העולם.
[[ינקות|תינוקות]] הם בעלי יכולת מולדת להיענות ל[[התניה אופרנטית]] (אך לא ל[[התניה קלאסית]]). הם נמשכים אל [[צליל|צלילי]] [[דיבור]] אנושי ואל מראה [[פרצוף]], בשל הניגודים בין [[בהירות|בהיר]] ל[[כהות|כהה]] שבו.▼
▲ראשית המגע החברתי של הילד הוא באמצעות [[רפלקס|רפלקסים]]. ה[[בכי]] הוא רפלקס, אולם התגובה של המטפלים הופכת אותו לאבן יסוד ב[[תקשורת]] החברתית. גם החיוך בתחילתו אינו רצוני. הוא נובע מירידת מתח עקב עוררות קלה, ושכיח במיוחד דווקא ב[[שינה]]. התגובה הנענית של ה[[הורות|הורים]] כלפיו הופכת גם אותו לחלק מצורות התקשורת של ה[[ילד]].
▲[[תינוקות]] הם בעלי יכולת מולדת להיענות ל[[התניה אופרנטית]] (אך לא ל[[התניה קלאסית]]). הם נמשכים אל [[צליל|צלילי]] [[דיבור]] אנושי ואל מראה [[פרצוף]], בשל הניגודים בין [[בהירות|בהיר]] ל[[כהות|כהה]] שבו.
ה[[דיאלוג|דיאלוגים]] בין הורים לילודים מבוססים על היענותו של ההורה לפעולותיו של הילוד. ההורה צריך להיות רגיש לגירוי יתר, שכן אם הילוד יקבל גירוי רב מדי הוא יפרוץ בבכי. הורים מפרשים פירוש מוטעה את ההפסקה מפעולת המציצה, כאילו היא באה כדי לאפשר קבלת גירוי, אך פירוש מוטעה זו הוא "נבואה המגשימה עצמה", ובסופו של דבר דפוסי הגירוי וההפסקה מבססים תקשורת ויחסי גומלין. תהליך היווצרותם קרוי '''עיצוב'''.
| |||