קריטריון אייזנשטיין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
ב[[מתמטיקה]], '''קריטריון איזנשטיין''' נותן תנאי מספיק לכך ש[[פולינום]] בעל מקדמים [[מספר שלם|שלמים]] הוא [[פולינום אי פריק|אי פריק]] מעל [[חוג השלמים]] <math>\ \mathbb{Z}</math> (לפי [[הלמה של גאוס (פולינומים)|למה של גאוס]], פולינום כזה הוא גם אי פריק מעל [[שדה המספרים הרציונליים]] <math>\ \mathbb{Q}</math>).
 
== נוסח המשפט ==
שורה 7:
* <math>\ p^{2}</math> לא מחלק את <math>\ a_{0}</math>.
 
פולינום המקיים תנאי זה הואלא איניתן פריקלפירוק מעל '''הרציונליים'''חוג המספרים השלמים (למעט הוצאת גורם משותף מן המקדמים). פולינומים המקיימים את תנאי איזנשטיין נקראים לפעמים '''פולינומי איזנשטיין'''.
 
באופן כללי יותר, פולינום המוגדר מעל [[תחום שלמות]] D מקיים את תנאי איזנשטיין אם קיים [[אידאל (אלגברה)|אידאל]] ראשוני P של D, כך שכל מקדמי הפולינום פרט למוביל שייכים ל-P, וכך שהמקדם החופשי אינו שייך לאידאל <math>\ P^2</math>. במקרה זה הפולינום אי פריק מעל D (ולפיאם D הוא [[הלמהתחום שלפריקות גאוס (פולינומים)|הלמה של גאוסיחידה]], הואאז הפולינום אי פריק מעל [[שדה שברים|שדה השברים]] של D, לפי הלמה של גאוס).
 
באופן כללי יותר, פולינום המוגדר מעל [[תחום שלמות]] D מקיים את תנאי איזנשטיין אם קיים [[אידאל (אלגברה)|אידאל]] ראשוני P של D, כך שכל מקדמי הפולינום פרט למוביל שייכים ל-P, וכך שהמקדם החופשי אינו שייך לאידאל <math>\ P^2</math>. במקרה זה הפולינום אי פריק מעל D (ולפי [[הלמה של גאוס (פולינומים)|הלמה של גאוס]], הוא אי פריק מעל [[שדה שברים|שדה השברים]] של D).
 
ב[[שדה מקומי]], כל [[הרחבה מסועפת לחלוטין]] מתקבלת מסיפוח שורש של פולינום איזנשטיין לשדה.
שורה 24 ⟵ 23:
התבוננו לדוגמה בפולינום <math>\ h(x)=x^{2}+x+2</math>. נראה שאין ראשוני המחלק את 1, המקדם של ''x''. אבל, אם נציב <math>\ x+3</math>, נקבל את הפולינום <math>\ h(x+3)=x^{2}+7x+14</math>, אשר מקיים את הקיטריון עבור המספר הראשוני 7. כלומר, על ידי הזזת הפולינום הצלחנו להראות שהוא מקיים את קריטריון איזנשטיין.
 
==הוכחה בסיסית==
 
(הוכחה למקרה של פולינום בעל מקדמים שלמים). נתבונן ב-<math>\ f(x)</math> כפולינום מודולו <math>\ p</math>, כלומר נעתיק את המקדמים ל[[שדה (מבנה אלגברי)|שדה]] <math>\ Z_{p}</math>. מכיוון שכל המקדמים פרט למקדם המוביל מתחלקים ב-<math>\ p</math> נקבל את הפולינום <math>\ cx^{n}</math> עם מקדם כלשהו שונה מאפס <math>\ c</math>. נניח בשלילה שניתן לפרק את <math>\ f</math> לשני פולינומים <math>\ g</math> ו-<math>\ h</math> שהמכפלה שלהם שווה ל-<math>\ f</math> ונקבל ש-