האסכולה הוונציאנית (מוזיקה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: תמונה; פרסם;
שורה 1:
בתולדות המוזיקה, המונח "'''האסכולה הוונציאנית'''" משמש להגדרת ה[[מלחין|מלחינים]], שפעלו ב[[ונציה|וונציה]] משנת [[1550]] בערך עד סביבות [[1610]], והמוזיקה שחיברו. היצירות הפוליכוראליות הוונציאניות משלהי [[המאה ה-16]] היו בין האירועים המוזיקליים החשובים ביותר ב[[אירופה]], והשפעתן על מקצוע המוזיקה בארצות אחרות הייתה עצומה. החידושים שהביאה האסכולה הוונציאנית, בד בבד עם התפתחות ה[[מונודיה]] וה[[אופרה]] שחלה אותו זמן ב[[פירנצה]], מציינים את סיום [[תקופת הרנסאנס]] ואת ראשיתה של [[תקופת הבארוק]] במוזיקה.
 
[[Imageתמונה:San Marco (evening view).jpg|thumb|340px|סאן מארקו בערב. הפנים רחב הידיים, המדהד, נתן, בין שאר גורמים, השראה למוזיקה של האסכולה הוונציאנית.]]
 
כמה גורמים עיקריים חברו יחדיו ליצירת האסכולה הוונציאנית. הראשון היה פוליטי: אחרי מות ה[[אפיפיור]] לאו העשירי בשנת 1521 והביזה ברומא בשנת 1527, חל ליקוי מאורות בממסד המוזיקלי ברומא, ששלט בכיפה במשך שנים רבות בתרבות אירופה. מוזיקאים רבים עברו למקומות אחרים או נמנעו ממעבר לרומא, ובין אותם מקומות, שהאווירה בהם עודדה יצירתיות, הייתה גם ונציה.
 
עוד גורם, אולי החשוב מכולם, היה קיומה של ה[[בזיליקה]] המפוארת "סאן מארקו די ונציה", על חללה הפנימי היחיד במינו ביציעי ה[[מקהלה]] שלו, המוצבים זה מול זה. ה[[אדריכלות]] המרווחת של הבזיליקה חייבה פיתוח סגנון מוזיקלי, שינצל את אפקט ההד בצורה הטובה ביתר, במקום לחפש דרכים לבטל אותו. כך פותח סגנון הפוליכוראליות הוונציאני, הסגנון האנטיפונאלי המפואר, המציב קבוצות [[זמר|זמרים]] ונגנים להשמיע את תפקידיהם לפעמים אלה מול אלה ולפעמים יחדיו, מאוחדים בצליל ה[[עוגב]]. ה[[מלחין]] הראשון שפירסםשפרסם אפקט זה היה [[אדריאן וילארט]], שהתמנה ל[[מאסטרו די קאפלה]] בסאן מארקו בשנת 1527 ונשאר בתפקיד זה עד מותו בשנת 1562. '''ג'וזפה צארלינו''', אחד הכותבים רבי ההשפעה בעולם המוזיקה של דורו, כינה את וילארט "[[פיתגורס]] החדש", והשפעתו של וילארט חדרה לעומק, לא רק כמלחין אלא גם כ[[מורה]], הואיל ורוב הוונציאנים שבא אחריו היו תלמידיו.
 
גורם נוסף שקידם את תקופת הזוהר ביצירה המוזיקלית היה ה[[דפוס]]. בראשית [[המאה ה-16]] נעשתה ונציה, המשגשגת והיציבה, למרכז חשוב ל[[הוצאה לאור]] של [[מוזיקה]]; מלחינים באו מכל קצות אירופה להפיק תועלת מן הטכנולוגיה החדשה, שגילה לא עלה אז על כמה עשרות שנים. מלחינים מאירופה הצפונית - בעיקר מ[[פלנדריה]] ומ[[צרפת]] - כבר עשו להם שם כמלחינים המיומנים ביותר באירופה ורבים מהם באו לוונציה. הנופך הבינלאומי שדבק בחברה המוזיקלית בעיר נמשך גם אל [[המאה ה-17]].