הנסיך דמנה מגאורגיה – הבדלי גרסאות

סטפנוס אורבליאן, צאצא אחר של שבט אורבלי, כתב זמן קצר אחרי ורדן, כי דוד שלט במשך שנתיים, והכחיש כל מעורבות משפחתית ברציחתו של דוד, לדבריו, גיאורגי נשבע לאחיו כי ישלוט בממלכה רק עד שבנו של דוד, דמנה, יגיע לבגרות, אבל הפר את הבטחתו. הוא טען כי האורבלים היו עדים לשבועתו של גיאורגי, ולכן הובילו את המרידה בשנת [[1177]], בכדיכדי להכתיר את הטוען החוקי לכתר, דמנה, שהיה כבר בוגר, לכס המלוכה.

המרד, שהונהג על ידי איוון אורבלי, התפרץ בשנת [[1177]]. המורדים הכתירו את דמנה כמלך במצודת אגרה, ופנו, עם כ-30,000 איש, ל[[עיר בירה|בירה]] הגאורגית, [[טביליסי]]. אף על פי כן, תוכניתו של אורבלי למתקפת פתע נכשלה. [[גיאורגי השלישי, מלך גאורגיה|גיאורגי השלישי]] סמך בעיקר על הכחות המצוייניםהמצוינים שסופקו על ידי [[שכירי חרב|שכירי החרב]] ה[[קיפצ'קים בגאורגיה|קיפצ'קים]] ששכנו ב[[הרי הקווקז]]. על ידי שימוש בכוח ודיפלומטיה הוא הצליח לגרום להרבה מן האצילים המורדים, להכנע. אולם אורבלי סירב לציית ופרש ל"מצודת לורה (כיום ב[[מחוז לורי]], Լոռի, שב[[ארמניה]]). הצבא המלכותי הזדרז ופלש לאחוזות האצילים המורדים והטיל מצור על לורי. אורבלי עוד הספיק לבקש את עזרתם של השליטים ה[[סלג'וקים]] השכנים אבל צבאו המותש נכנע לפני שהספיקה להגיע תגבורת.

דמנה היה הראשון להכנע. הוא השתטח יחד עם מלוויו בפני גיאורגי דוד, וביקש את רחמיו. הוא [[עוור]], [[סירוס|סורס]], בכדיכדי לשמר את עליונות הענף המשפחתי. האורבלים הושמדו. אדמותיהם ונכסיהם עוקלו. דוד הושפ במאסר, אבל לא שרד אותו, הוא מת זמן קצר לאחר מכן.