קם ליה בדרבה מיניה – הבדלי גרסאות

לדעת [[רש"י]], הכותב בשם ה[[גאונים]]<ref>[[מסכת בבא קמא|בבא קמא]] ע, א, ד"ה "לא מפקינן מיניה"</ref> שבמקרה בו המזיק [[חייב בדיני שמיים]], יכול הניזק לממש את זכותו בכוח ולתפוס מממונו של המזיק למרות חוסר יכולתו להוציא ממנו על ידי בית הדין. הבסיס המשפטי ליכולת התפיסה נובע מחיובו של המזיק בדיני שמיים. [[ראשונים]] אחרים חולקים וסבורים שהניזק אינו יכול לתפוס למרות הסכמתם העקרונית בדבר חיוב המזיק בדיני שמיים. ויש אומרים שאף אינו חייב בדיני שמיים. בעל [[קצות החושן]]{{מקור}}<ref>סימן כח ס"ק א, וראו גם סימן פז ס"ק כג וסימן תי ס"ק ד</ref> מחלק בעקבות ה[[מהרש"ל]], בין פטורו מממון של המתחייב מיתה בפועל שלדבריו אף רש"י מודה שאינו חייב בדיני שמיים ואין יכול הניזק לתפוס, ובין המתחייב מיתה בשוגג שנפטר רק בדיני אדם ויכול הניזק לתפוס. ראשוני ראשי הישיבות{{מקור}}<ref>קובץ שיעורים כתובות אות צג, ועוד</ref> נהגו לבאר חילוקו לאור הבחנה בין יסודות שונים בטעם פטורו מממון של המתחייב מיתה. ההורג במזיד פטור מממון הואיל ועונש המיתה מועיל לכפר גם על העוולה הממונית וממילא אין עילה לחייבו אף בדיני שמיים וכש"כ שאין להעניק לניזק זכות תפיסה. לעומתו ההורג בשוגג אינו נענש ביד הבית דין ופטורו מממון נתפס יותר כעיכוב טכני על יכולת בית הדין להענישו ממון. ברם במישור העקרוני והמוחלט עדיין חייב ממון ויכול הניזק לתפוס בכוחו מכספי המזיק.