הנבואה הקלאסית בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון קישור לדף פירושונים |
תיקון קישור לדף פירושונים |
||
שורה 10:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כִּי-נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים הִצִּיבוּ מַשְׁחִית אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ. כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה עַל-כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ. שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי-רָע דִּין לֹא-דָנוּ דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ. הַעַל-אֵלֶּה לֹא-אֶפְקֹד נְאֻם-יְהוָה אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר-כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי|מקור=ירמיהו ה, כו-כט}}
===הגורם המדיני===
הגורם השני לעליית הנבואה היה התגברות התסכול בקרב כל שכבות העם מאי-התגשמות התקוות והציפיות המדיניות לשבת בשלום ובנחת בארץ לנוכח מצבו המדיני המתדרדר של העם. הנבואה הקלאסית צמחה באמצע המאה ה-8 בעת ובעונה אחת עם עליית [[האימפריה האשורית]], ואין הדבר מקרה. במאה הזו למד עם ישראל להכיר מקרוב את כוחו ואימתו של האימפריאליזם האשורי של [[תיגלת-פלאסר ג']] ויורשיו - מלכי בית [[סרגון השני|סרגון]], שבלע את העמים הקטנים ושׂם קץ לתקוותיהם ושאיפותיהם. האומות הקטנות שנאבקו עד עתה זו עם זו על מקומן ומעמדן, ניצבו עתה חסרות אונים מול המעצמה האדירה, האריה משמיד העמים<ref>ראו ירמיהו ד, ז</ref>. עד עתה נאבק עם ישראל, כמו עמים אחרים, לא רק על קיומו, כי אם גם על ביצור גאונו ושאיפותיו הלאומיות. ואילו מעתה ואילך, עם התעצמותה של האימפריה האשורית, העולם כולו נתון היה תחת המגף של אימפריה אחת שהנסיון לנצחה נראה אווילי, השיקולים הלאומיים לא היו קיימים עוד, וגורל משותף נשקף לכל עמי העולם. שינויים אלו, והתסכול המדיני שנוצר בעם מאי-התגשמות התקוות והציפיות הלאומיות, הם המהווים אחד משני הגורמים להופעת הנבואה הקלאסית.
הנביאים הגדולים צצו ועלו בשעות גורליות לעם ישראל ולעולם כולו. עמוס ניבא ערב עלייתו של תיגלת-פלאסר ג'; [[ישעיהו]] ניבא בעת שיאה של האימפריה האשורית, תקופת המלכים מבית סרגון; [[ירמיהו]] התחיל לנבא בתקופת עלייתה של [[האימפריה הבבלית]], ואילו [[ישעיהו השני]] בתקופת עלייתה של [[האימפריה הפרסית]]. ישעיהו פיתח את הרעיון של אשור כמטה זעמו של האל<ref>ישעיהו י,ה</ref>; ירמיהו הרחיק לכת וקרא לנבוכדנאצר: "נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל עַבְדִּי"<ref>יר' כה,ט; כז,ו</ref>, ואילו ישעיהו השני הרהיב עוז לקרוא לכורש "משיח ה' "<ref>ישעיהו מה, א</ref>.
| |||