יהדות אסטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ברוקולי (שיחה | תרומות)
תיקון קישור לדף פירושונים
ברוקולי (שיחה | תרומות)
זוטא + ביטול קישור כפול
שורה 16:
מעריכים כי מספר המשפחות שגרו בגטו היה 38 ומספר התושבים - 136. הייתה נסיגה במצב היהודים עד [[1848]] אך אז הושלמה ה[[אמנציפציה]] וליהודית הושבו מלוא הזכויות. בעיר הוקם בית ספר יהודי ואפילו אטליז כשר נפתח בה. היהודים נטלו חלק בפעילות הציבורית וכך נבחר לסנטור "איזקו הרטום" (''Isacco Artom''), שהיה המזכיר של הנסיכות. יהודים מפורסמים נוספים היו ממשפחות: זכריה, אוטולנגי ולזרו הרטום. עדין ניתן בשלטים של הבתים שמות משפחה יהודיים כמו: ''De Benedetti'', ''Clava'', ''Treves'', ''Levi-Montalcini''
 
בשנת [[1848]] "נפלו" חומות ה"גטו" ועלה הצורך בשיפוץ מבנה בית כנסת. בעל מקצוע מקומי, "קרלו בנצי" (''Carlo Benzi''), אשר עסק בשיפוץ מבנים בעיר הוזמן לבצע את העובודות . המימון לכך התקבל מהמשפחות היהודיות: הרטום ואוטולנגי, משפחות יהודיות מוכרות עד עצם היום הזה. למטרת הרחבת מבנה בית הכנסת הקיים עד היום, הושג הפינוי של בתים אחדים, הצמודים למבנה בית הכנסת. כך ניתן היה לתחום חצר לבית הכנסת באזור החדש שהתפנה ממבנים ולבנות קומה נוספת לבית הכנסת עבור [[עזרת הנשיםנשים (בית כנסת)|עזרת נשים]].
 
בעת הכיבוש הגרמני, בשנת 1943, נלקחו מגטו 30 יהודים למחנות ההשמדה. רק 3 מהם חזרו. מאז מספרם פחת, בעיר נשארו בודדים והקהילה לא הוקמה מחדש.
שורה 29:
בית הכנסת של "אסטי" אינו מגיע לפאר של בתי הכנסת ב[[טורינו]], [[אלסנדריה]] או [[קסלה מונפרטו]] (''Casale Monferrato'') שנוצנים לצופה הרגשה של סגנון מרשים מקורי. במבט הנוכחי, בית הכנסת נראה כבעל חזית פשוטה ב[[סגנון נאו קלסי]], עם מבנה של שער בעל ארבע עמודים ב[[סגנון יוני]] מעליהם משקוף ובו חרוטה הכתובת בעברית " קרוב ד', לכל-קוראיו" (לכול אשר יקראוהו באמת <ref>החצי השני של הפסוק לא נכלל בכתובת</ref>.) - תהילים קמ"ה, י"ח. (ראה בצילום משמאל)
 
בכניסה יש פרוזדור, בצד שמאל, כניסה למקהלה ולבית הכנסת הקטן (''Piccolo Tempio'') ובו לוחות זיכרון, בסוף הפרוזדור בצד ימין יש מדרגות העולות ל[[עזרתלעזרת הנשים]]. ממול יש מרחב מרובע, מחולק לשלושה מרכזים עם מושבים, אשר עליהם מודבקות פיסות מתכת, עליהם רשום שמו של המתפלל.<ref> כנהוג גם בארצנו, המתפללים הקבועים, המשלמים דמי חבר, שמם נרשם בגב הכיסא.</ref> המתפללים הקבועים, בעלי המושבים, הם אלה הממנים את האחזקה של בית הכנסת. במרכז בית הכנסת מוצב שולחן במה, אשר עליו מניחים את ספר הקריאה בשעה שבאים לקרוא מתוכו בפני הציבור. בחזית [[ארון הקודש]] פרי עבודתה של האומנית ''Giuseppe Maria Bonzanigo'' שיוצר בשנת [[1809]]. (ראו צילום מצד שמאל). ארון הקיר מורכב משמונה חלקים מפוסלים ומקושטים. בבית הכנסת ניתן למצוא את המימצאים הבאים:
 
* מנורת שבעת הקנים.