משה זנבר

נולד בהונגריה בשנת 1926 וסיים את לימודי התיכון עם הכיבוש הנאצי. בשנת 1944 נשלח עם אימו לגטו ובספטמבר נשלח למחנה דכאו בגרמניה, בו היה מעובדי הכפייה ששוחררו במאי 1945.

בשנת 1948 עלה ארצה על סיפון אניית מעפילים וגוייס לצה"ל. במלחמת העצמאות נפצע בקרבות לטרון. בסיום שירותו החל בלימודי כלכלה, סטטיסטיקה וסציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנים 1951 - 1958 עבד במכון הישראלי לחקר חברתי והתקדם לתפקיד סגן מנהל המכון. בשנת 1958 החל לעבוד במשרד האוצר. בשנים 1958 - 1960 שימש כמנהל מחלקת המחקר של מינהל הכנסות המדינה.

בשנת 1960 מונה לסגן הממונה על הכנסות המדינה, בשנת 1963 כממונה על תקציב המדינה. לאחר מכן שימש (1969 - 1971) כיועץ הכלכלי לשר האוצר.

בשנים 1970 - 1971 שימש בפועל כשר המסחר והתעשייה, כממלא מקומו של פנחס ספיר בעת ששימש שר האוצר. בשנת 1971 מונה לנגיד בנק ישראל, תפקיד בו החזיק עד 1976.

לאחר כהונתו פנה לפעילות בסקטור הפרטי ולפעילות ציבורית. בשנים 1977 - 1982 עמד בראש בנק עצמאות למשכנתאות וחברת ביטוח לה נסיונל. בשנים אלו שימש, בהתנדבות, כיושב ראש הועד ההממלכתית לבדיקת מבנה ופעילות השלטון המקומי. דו"ח הועדה, המוכרת כועדת זנבר, הוגש לידי ראש הממשלה מנחם בגין. בשנים 1988 - 1995 כיהן כיו"ר בנק לאומי וחברת ההשקעות אפריקה ישראל.

במשך השנים תרם מזמנו לשירות הציבור והחברה והיה יו"ר מספר ארגונים כגון נאמנות התאטרון הלאומי הבימה, קרן ספורטאים מצטיינים, המגבית היהודית בישראל, הקרן לפיתוח שטחים ולשיקום פליטים ערבים בישראל, מוזיאון ינקו-דאדא לאמנות מודרנית ושל המכללה למנהל, קרן תרבות ישראל-בלגיה. יו"ר כבוד של הפדרציה העולמית של יהודי הונגריה והארגון לידידות ישראל-הונגריה. כמו כן, חבר מועצת הנגידים של מספר אוניברסיטאות וארגונים למען מטרות חברתיות ותרבותיות.

בהיותו מסור לעניינם של ניצולי השואה, קבל על עצמו ב – 1987 את תפקיד יו"ר הנהלת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. תחת מנהיגותו הפך המרכז לגורם מוביל במאבק לשיפור תנאי חייהם של ניצולי שואה נזקקים ברחבי העולם.