השביתה הכללית בברצלונה (1919) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←השביתה: הרחבה |
←רקע: הרחבה |
||
שורה 4:
במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], ספרד כמדינה נייטרלית שמשה מקור לתוצרת רבה שנדרשה לצדדים הלוחמים. ברצלונה, [[עיר בירה|בירת]] האזור המתועש של [[קטלוניה]] ראתה תעשיינים רבים שהתעשרו הודות לעסקים הפורחים. בד בבבד עם הגידול התעשייתי, זכו ארגוני הפועלים לגידול משמעותי בקטלוניה. הגדול שבארגונים בברצלונה היה ה-CNT האנרכו-סינדיקלי שבסוף 1918 היו חברים בה כ-345,000 (מתוך 700,000 חברים בכל ספרד) שהיוו כ-30% מכח העבודה בקטלוניה. הארגון השני בגודלו היה ה-UGT הסוציאליסטי שביוני 1918 היו בו כ-90,000 חברים והיה במגמת גידול. הפריחה של קטלוניה העלתה גם את הדרישה לעצמאות האזור, שהיה העשיר ביותר בספרד. בסוף ינואר 1919 ברצלונה היתה על סף התפרצות בין הצבא שהתנגד לאוטונומיה לחבל, לבין הנציגות האזרחית של קטלוניה שדרשה אוטונומיה.
עם סיום מלחמת העולם שהיתה צפויה להביא לירידה בביקוש ובהתאם לירידה במחירים, התארגנו המעסיקים בפדרציה משלהם שנערכה לפעילות לשבירת ארגוני העובדים במטרה לאפשר הורדת משכורות עם ירידת מחירי התוצרת. המעסיקים מצאו בעל ברית במפקד הצבא בקטלוניה, הגנרל מילאנס דה בוש, אשר באמצע ינואר דרש מהשלטונות במדריד להשהות את הזכויות החוקתיות בקטלוניה כדי לאפשר לו להאבק במגמות הבדלנות, אך גם, מבחינתו, להאבק באיגודים המקצועיים. המושל מילאנס השתמש בסמכויותיו על מנת לעצור את מנהיגי ה-CNT ולסגור את ה[[בטאון|בטאונים]] שלהם <ref>[http://books.google.com/books?id=IBDCcHoPBiQC&pg=PA114&sig=U3NrpjBtKDm2yVgCPGrgqNRCRqQ#PPA118,M1 The Third Revolution: Popular Movements in the Revolutionary Era By Murray Bookchin], page 118</ref>.
==השביתה==
| |||