דבוראות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דודס (שיחה | תרומות)
מ שחזור; העלאת קומות היא לא חלק מהרדייה.
שורה 30:
* ריבוי נחילים (משפחות דבורים צעירות) נעשה במספר שלבים. יש צורך לגדל מלכות חדשות, על־ידי העברת רימות בנות יום אחד למלכונים (תאים גדולים יותר מהרגילים ושפתחם כלפי מטה), טפטוף כמות קטנה של מזון מלכות בתא (כדי שהדבורים "יבינו" שרימות אלו אמורות לגדול למלכות) והחזרתם לכוורת שמלכתה הורחקה ממנה (דבר הגורם למוטיבציה אצל הדבורים לגדל מלכות חדשות). אפשר גם לאסוף מלכונים שהדבורים גידלו בצורה טבעית, דבר הקורה כשהמלכה הורחקה או כשיש צפיפות רבה בכוורת, ומופעל [[אינסטינקט]] התנחלות, הגורם לדבורים לגדל מלכות חדשות, עמם תעזובנה את הכוורת חלק מהדבורים הצעירות. יום עד יומיים לפני בקיעת המלכות מפצלים משפחות של דבורים ל־2-3 קבוצות קטנות ולאחר זמן מה מגישים להן את המלכונים. עבודה זו אפשר לעשות באביב או בסוף הקיץ.
* האכלה - מקובל להאכיל את הדבורים בתמיסת סוכר בסוף החורף בערך פעם בשבוע. מטרת ההאכלה היא לתת לדבורים אפשרות להתפתח לפני הפריחה כך שבבוא עונת האגירה המשפחה תהיה חזקה דיה לאגור כמות גדולה של דבש. בדרך כלל מאכילים גם לאחר הרדייה: הפרחים כבר נבלו, והמשפחה גדולה ודורשת מזון רב.
* העלאת קומות - כשמתחילה עונת האגירה יש להעלות קומות נוספות על הכוורות, וכשהן תתמלאנה יש להעלות קומות נוספות. מקובל לשים בין הקומה התחתונה לשאר הקומות רשת, דרכה יכולות לעבור רק פועלות ולא המלכה. רשת זו מגבילה את ההטלה לקומה התחתונה בלבד ובשאר הקומות החלות מכילות דבש בלבד - דבר המקל על הרדיה. העלאת הקומות חשובה מאוד גם למניעת ה[[דבורת הדבש#התנחלות|התנחלות]] ולכן אין לאחר בה כלל.
* * נדידה - באזורים בהם ישנה פריחה תקופה קצרה בלבד, מקובל להעביר את המכוורת ממקומה, למקום שבו פריחה עשירה יותר.
* רדייה
{{הפניה לערך מורחב|רדיית דבש}}
פעולת הרדייה:רדייה - הוצאת הדבש - , נעשית בדרך כלל פעמיים בשנה, בסוף האביב ובסוף הקיץ. הדבורים מורחקות מחלות הדבש על ידי עשן, ניעור או על־ידי ריח של [[פנול]] (חומצה קרבולית). החלות מועברות למכון הרדייה, שם מופק מהן הדבש על ידי [[הכוח הצנטריפוגלי|כוח צנטריפוגלי]].
* * נדידה - באזורים בהם ישנה פריחה תקופה קצרה בלבד, מקובל להעביר את המכוורת ממקומה, למקום שבו פריחה עשירה יותר.
* מעקב - יש לבדוק את הכוורות לעתים קרובות ולוודא שהן מתפתחות כראוי, שמלכתן נמצאת, ושהדבורים בריאות.
==רדיית הדבש==
 
{{הפניה לערך מורחב|רדיית דבש}}
 
פעולת הרדייה - הוצאת הדבש - נעשית בדרך כלל פעמיים בשנה, בסוף האביב ובסוף הקיץ. הדבורים מורחקות מחלות הדבש על ידי עשן, ניעור או על־ידי ריח של [[פנול]] (חומצה קרבולית). החלות מועברות למכון הרדייה, שם מופק מהן הדבש על ידי [[הכוח הצנטריפוגלי|כוח צנטריפוגלי]].
 
לפני הרדיה נוהגים להעלות קומות בכוורת. בקומות הנוספות מצטבר הדבש, כך שדי להסיר אותן עלמנת לקחת את חלות הדבש וזאת מבלי לפגוע בחלות הכוללות דבורים בבית גידולן. הפרדה זו תורמת לשרידות הכוורת.
 
מקובל לשים בין הקומה התחתונה לשאר הקומות רשת, דרכה יכולות לעבור רק פועלות ולא המלכה. רשת זו מגבילה את ההטלה לקומה התחתונה בלבד ובשאר הקומות החלות מכילות דבש בלבד - דבר המקל על הרדיה. העלאת הקומות חשובה מאוד גם למניעת ה[[דבורת הדבש#התנחלות|התנחלות]] ולכן אין לאחר בה כלל.
 
==מחלות ומזיקים עיקריים==
שורה 58 ⟵ 53:
הכוורות הקדומות היו עשויות בול [[עץ (חומר גלם)|עץ]], [[חרס]], [[קש]] או בוץ, ולא היו בהן חלות מיטלטלות. הדבוראי היה מרסק את החלות כדי להוציא את הדבש, והדבורים היו נאלצות לבנות כל שנה חלות חדשות, דבר שהיה מוריד ברמה משמעותית את תוצרת הדבש. עם המצאת החלות המיטלטלות, השעווית והרדיה הצנטרופוגלית, נעשתה מלאכתו של הדבוראי לקלה יותר ורווחית יותר.
 
ראשון הדבוראים היהודים בארץ, היה [[ראובן לרר]], מהמושבה [[נס ציונה]], שהביא איתו מ[[רוסיה]], בשנת [[1890]], 40 כוורות מתקפלות. בשנת [[1910]], הגיע כבר מספר הכוורות ל-1500. באותם ימים הייתה נפוצה בעיקר דבורת הדבש הארצישראלית, שהייתה רגזנית ועקצנית, נתנה מעט דבש, והרבתה ל[[דבורת הדבש#התנחלות|התנחל]]. בשנת [[1931]], הובאה לארץ הדבורה האיטלקית, שתכונותיה היו טובות הרבה יותר. בשנת [[1948]], הגיע מספר הכוורות בארץ ל-24,000, וב[[1985]] ל-70,000.
 
==ראו גם==
שורה 64 ⟵ 59:
*[[דבש]]
*[[כוורת דבורים]]
*[[ארגון מגדלי הדבורים העבריים בארץ ישראל]]
 
==לקריאה נוספת==
 
* א. בן-נריה, ''גידול דבורים''', הוצאת ארגון מגדלי הדבורים בישראל, תל אביב, תש"י
 
 
==קישורים חיצוניים==
שורה 77 ⟵ 66:
[[קטגוריה:דבוראות]]
[[קטגוריה:דבורים]]
[[קטגוריה:דבוריים]]
[[קטגוריה:ישראל: חקלאות]]
 
 
 
 
[[en:Beekeeping]]