|
באופן תאורטי הייתה המועצה הגוף המחוקק העליון באיטליה, ונועדה להחליף את הפרלמנט. אך מוסוליני לא כינס את המועצה משנת [[1939]] ועד שנת [[1943]], שנים בהן התקבלו החלטות גורליות בנוגע למדיניות החוץ של איטליה, ובמיוחד בשאלת השתתפותה ב[[מלחמת העולם השנייה]] כצד פעיל לצדה של [[גרמניה]]. החלטות אלו הביאו לשורה של מפלות מדיניות וצבאיות, שהגיעו לשיאן עם [[פלישת בעלות הברית לסיציליה]] ביולי [[1943]], שנראתה כהכנה לפלישה לאיטליה עצמה.
כינוסה של המועצה, ביזמת אישים שסברו כי יש להדיח את מוסוליני, וביניהםובהם שר החוץ לשעבר, [[דינו גראנדי]] ב-[[24 ביולי]] [[1943]], היה פעולתה החשובה ביותר. בישיבה מרתונית בת תשע שעות (שנפתחה, ככול ישיבות המועצה, בקריאה "יחי הדוצ'ה", ובנאום בן שעתיים של מוסוליני), העזו אישים כ[[גלאצו צ'אנו]] ו[[דינו גראנדי]], להתריס בפני מוסוליני, ולהעלות הצעת הצבעה על הדחתו מתפקידו. הישיבה נמשכה אל תוך הלילה של ה-[[25 ביולי]] [[1943]], ובסיומה הצביעה המועצה על הדחתו של מוסוליני ברוב של 19 קולות בעד, 7 נגד ונמנע אחד. למחרת ביקש מוסוליני להתקבל אצל המלך [[ויטוריו אמנואלה השלישי]]. המלך פיטר אותו, החליפו במרשל [[פייטרו באדוליו]], ושם אותו במעצר. כך, למעשה, בא לקצו המשטר הפשיסטי באיטליה. ב-[[3 בספטמבר]] 1943 חתמה ממשלת באדוליו על [[הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה|הסכם שביתת נשק]] שכלל כניעה ללא תנאי לבעלות הברית. חציה הצפוני של איטליה נכבש על ידי הגרמנים, והוקמה בו [[ממשלת בובות]] שכונתה [[הרפובליקה של סאלו]], ואילו בחציו הדרומי שנכבש על ידי בעלות הברית המשיכה לשלוט ממשלתו של באדוליו, אך במהלך [[1944]] הוחלפו בה בעלי התפקידים החשובים במתנגדי הפשיזם, כאשר עוד בימי כהונתו של באדוליו ננקטו צעדים חוקתיים לפירוק הגוף ולהסרת סמכויותיו.
[[קטגוריה: איטליה בתקופת הפשיזם]]
|
