השביתה הכללית בברצלונה (1919) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שחזור |
מ בוט החלפות: מכיוון; |
||
שורה 10:
ב 21 בפברואר כבר הוכרזה שביתה כללית בכל תחנות הכח בברצלונה, דבר שהשבית כ-70% מהתעשייה באזור [[קטלוניה]]. מעל 100,000 עובדים השתתפו בשביתה שהקיפה גם את עובדי התחבורה הציבורית בעיר. העיר הייתה כמעט משותקת <ref>לוח הזמנים דורש ברור נוסף. כבר ב 19 בפברואר, ה NY times מדווח על יומיים בלי חשמל, מים ותחבורה ציבורית בעיר בכתבה - [http://query.nytimes.com/mem/archive-free/pdf?res=9F04E7D91139E13ABC4152DFB4668382609EDE Barcelona without water and light], NY times, February 19, 1919</ref>, והצבא סיפק שירותים מינימליים של גז ומים. שלטונות העיר לקחו פיקוד על מפעלי החשמל של החברה הקנדית כדי לחדש את התאורה בעיר שהופסקה ליומיים <ref>[http://query.nytimes.com/mem/archive-free/pdf?res=9F0DE2D81139E13ABC4B51DFB4668382609EDE Barcelona to Run Lights], NY times, February 23, 1919</ref>.
ב [[27 בפברואר]], בעקבות לחץ מצד מילאנס, הכריז ראש ממשלת ספרד בהסכמת המלך [[אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד|אלפונסו]], על פיזור הפרלמנט כדי לאפשר גיוס לצבא של השובתים ללא צורך באישור הפרלמנט <ref>[http://query.nytimes.com/mem/archive-free/pdf?res=9402E4D7113BEE3ABC4953DFB5668382609EDE Spain Suspends the Cortes; Martial law in one province], NY times, March 1, 1919</ref>. ב [[8 במרץ]]<ref>או בתשיעי</ref> הוחל בגיוס חלקי של העובדים בברצלונה לצורך מתן שירותי תשתית בעיר. אולם בניגוד לתחזיתו של מילאנס שהעובדים ישמחו לתירוץ הגיוס כדי לחזור לעבודה, העובדים דווקא החריפו את פעולותיהם. צוי הגיוס לא נענו, לפחות חלקית
עיריית ברצלונה פתחה במשא ומתן עם הנהגת השובתים כדי להביא לסיום השביתה, שפגעה רבות בכלכלה של קטלוניה. כל דרישות העובדים התקבלו - יום עבודה בן 8 שעות, הכרה באיגודי העובדים, החזרה לעבודה של עובדים שפוטרו. בכך ספרד הפכה למדינה הראשונה שהעבירה חוק בנוגע ליום עבודה ארצי בן 8 שעות, כתוצאה מהשביתה הכללית ב-1919. העובדים דרשו גם את שחרורים של [[אסיר פוליטי|אסירים פוליטיים]]. הממשלה הסכימה לדרישה זו, אך סירבה לשחרר את אלו שעמדו באותה עת למשפט. העובדים הגיבו בקריאות "שחררו את כולם!" ואיימו בהמשך השביתה.
|