ערך מוסף בייצור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←עריכת ההקדמה: שמירה |
שמירה |
||
שורה 1:
'''ערך מוסף בייצור''' (ב[[אנגלית]]: Value Added by Manufacturing) הוא מדד פריון עבודה המשמש כבסיס לחישוב תגמולי עובדים בשיטת השתתפות ברווחים. השיטה העושה שימוש במדד זה קרויה "תוכנית רקר" (Rucker Plan).
הערך המוסף בייצור הוא ההפרש בין ערך המכירה בתקופה הנמדדת לבין ההוצאות "החיצוניות" ליצירת ערך זה. ההוצאות החיצוניות כוללות את חומרי הגלם, הוצאות ייצור שאינן שכר העבודה ועלויות תקורה.
ב[[שנות ה-30|שנות השלושים]] של [[המאה ה-20|המאה העשרים]] מצא החוקר '''אלן וו. רקר''' (Alan W. Rucker) שהיחס בין הוצאות על שכר העבודה לערך המוסף נוטה להיות קבוע לאורך זמן - '''סטנדרט רקר'''. ממחקרים שבוצעו ב[[ארצות הברית]] נמצא כי היחס הממוצע היה כ-39.4%.
לקריאה נוספת: יוסי חדד, חקר עבודה והנעת עובדים, הוצאת לוגיק, 2001.▼
על בסיס השערה זו נבנתה תוכנית תמריצים להגברת פדיון הייצור. על פי התוכנית, הבונוס המחולק לעובדים מחושב על פי היחס שבין עלות השכר בפועל לשכר המחושב על פי סטנדרט רקר. ככל שעלות השכר נמוכה בהשוואה לסטנדרט כן זוכים העובדים לתמריץ גבוה יותר. יתרונה של שיטה זו שהיא מתגמלת את העובדים על השגת יעילות והורדת עלויות בכל מרכיבי העלות. אולם חסרונה בכך שהיא תלויה במרכיבים שאינם בהכרח בשליטה של העובדים - הן בצד ההכנסות והן בצד ההוצאות.
שיטה זו היא אחת ממספר שיטות תגמול עובדים להגברת פריון העבודה.
== לקריאה נוספת ==
== קישורים חיצוניים ==
* [http://www.nwpc.dole.gov.ph/pages/region_4a/Annex%20B.pdf מסמך הנחיות ליישום שיטות תמרוץ כולל דוגמאות חישוב], "הוועדה הלאומית לשכר ופריון", המשרד לעבודה ולתעסוקה, ממשלת ארה"ב {{PDF}}
{{קצרמר|כלכלה}}
[[קטגוריה:כלכלה]]
| |||