היסטוריה של שיטות המדידה – הבדלי גרסאות

'''שיטות מדידה''' עמדו בבסיס המסחרה[[מסחר]] והמדעוה[[מדע]] לאורך כל ההיסטוריה האנושית. בלא שיטות מדיהמדידה לא ייתכן מסחר אנושי, ייצור או [[חקלאות]], וגידול [[מזון]] אינו אפשרי. התפתחות שיטת מדידה היווה אחד הצדדים במעבר החברה האנושית מחברהמ[[חברה]] מלקטת-צדה לחברה המלקטת את מזונה.

שיטתשיטות המדידה הקדומות ביותר הידועות לנו כיום מקורן ב[[האלף הרביעי לפנה"ס|אלף הרביעי לפנה"ס]], ב[[מצרים]], [[מסופוטמיה]] וב[[תרבות עמק האינדוס|עמק האינדוס]]. באיזורים אלה יצרו התרבויות הראשונות מערכת של שיטות מדידה לצרכי מסחר, בניה ואמנותו[[אמנות]]. שיטות אלה הגיעו לדיוק רב במדידת [[אורך]], [[מסה]] ו[[זמן]].<BR>

בעמק ההינדוס התגלה [[סרגל]] [[שנהב]] שעליו יחידות מידה שאורכן כ-1.704 [[מילימטר]]ים, כלי המעיד על יכולת גבוהה במדידת אורך ועל יכולת טכנית רבה ביצירת כלי מדידה. כמו כן, [[תרבות]] זו פיתחה מערתמערכת מידות עשרונית, ושיטת מדידת המשקל שלהם היתה ביחידות של 0.05, 0.1, 0.2, 0.5, 1, 2, 5, 10, 20, 50, 100, 200 ו-500, כאשר כל יחידת משקל ([[אונקיה]]) היתה מקבילה ל-28 [[גרם]] של ימינו.

ב[[בבל]] ו[[מצרים העתיקה]] וכן באיזור [[ארץ ישראל]], נעשה שימוש בשיטות מדידה המבוססות על [[גוף האדם]] - [[אמה (יחידת מידה)|אמה]], [[רגל (יחידת מידה)|רגל]], [[זרת (יחידת מידה)|זרת]]. באיזורים אלה פותחה שיטת מדידת זמן המבוססת על גרמי השמיים (ה[[ירח]] ו[[השמש]]), נפח נמדד על ידי זרעים שונים כגון ה[[קרט (יחידת משקל)|קרט]] המבוסס על פרי ה[[חרוב]] - שיטה הנמצאת בשימוש גם כיום.

קיומה של שיטת מדידה יעילה נדרשהנדרש לצורך קיום מנהל תקין (גביית [[מס|מסים]]) ומערכת משפט (מניעת סכסוכים בין סוחרים), ומערכות השלטון השונות קבעו החל מהעת העתיקה ועד העת המודרנית את הסטנדרטים של המידות והמשקלות.

סטנדרטים אלה מהעתמ[[העת העתיקה]] התגלו בחפירות ארכיאולוגיות רבות.

במהלך השנים נעשה שימוש באמות שונות, אולם המקובלת ביותר היתה המאההאמה שאורכה מה[[מרפק]] ועד קצה ה[[אצבע]] האמצעית. יחידה זו חולקה ל[[זרת]] (המרחק בין שתי האצבעות הקיצוניות, או מחצית האמה), רוחב כף היד (שישית האמה) ורוחב אצבע (1/24 מהאמה). יחידת מידה נוספת היתה ה[[רגל (יחידת מידה)]] - אורך כף הרגל, וה[[יארד]] שהתפתח מאוחר יותר מאורכן של שלוש רגלים. במידת ה"רגל" נעשה שימוש במצרים העתיקה, ובהשפעתה גם ב[[האימפריה הרומית|אימפריה הרומית]]. הרגל הרומית (שאורכה היה כ-296 מ"מ) התחלקה ל-12 יחידות אונקיה (unciae) שאורך כל אחת 24.7 מ"מ, ול-16 אצבעות (שאורך כל אחת 18.5 מ"מ) אונקיות אלה התפתחו לימים ליחידת ה[[אינץ']]. הרומאים המציאו יחידה נוספת של "1000 צעדים" ('''mille passus''' - מיל פאסוס) כאשר כל צעד (למעשה צעד כפול) היה חמש רגלים רומיות (בערך 1,480 מ"מ) ובסה"כ 1,480 מטרים.

מדידת ה[[מסה]] הקדומה נעשתה באמצעות זרעוני [[חיטה]] או [[שעורה]], כאשר ביחידות אלה נעשה שימוש גם למדידת מסה של מתכות יקרות ([[כסף (מתכת)|כסף]] ו[[זהב]]. במסופוטמיהב[[מסופוטמיה]] הקדומה ומצרים העתיקה נעשה שימוש ביחידות של [[כיכר (משקל)|כיכר]], שהיתה שקולה ל-60 [[מינה]] וזו היתה שקולה ל-60 [[שקל|שקלים]]ים. באימפריה הרומית נעשה שימוש ביחידת ה[[ליברה]] שהיתה קטנה במעט מהמינה. הליברה נחלקה ל[[אונקיה|אונקיות]] והקרט (משקל זרע החרוב - כ-0.2 גרם) שימש למדידת מתכות יקרות.

חלוקת יחידות הזמן ל-60 דקות ו-60 שניות מקורה ב[[מסופוטמיה]] והיא מתבססת על ההחלטה לחלק מעגל ל-360 מעלות. שיטה זו אף המשיכה וחילקה את השנה ל-360 ימים, אולם לוח שנה המבוסס על שנת השמש או שנת הירח הפך נפוץ ומקובל בעת העתיקה, ושיטות אלה נמצאות בשימוש גם כיום (ראו [[לוח שנה]]). בעמק האינדוס ובהודווב[[הודו]] התפחתה שיטה דתית למדידת זמן המבוססת על האמונה ההינדית (ראו [[פילוסופיה הודית#מושג הזמן בתרבות הודו|מושג הזמן בתרבות הודו]]).