קם ליה בדרבה מיניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ברוקולי (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
יאשיהו (שיחה | תרומות)
שורה 16:
המיתה שפוטרת מתשלום היא רק מיתה בידי אדם, כלומר [[מיתת בית דין]] או מקרה שבו אפשר להמית את האדם ללא [[בית דין (הלכה)|בית דין]], כגון [[רודף]] או בא במחתרת. אם דין המוות הוא בידי שמים, כמו בדוגמת המשנה לגבי אדם ששרף חפץ של חבירו ב[[יום הכיפורים]] (שחייב [[כרת]]) לדעת רבי [[נחוניא בן הקנה]]<ref>כתובות ל, א</ref> גם בזה יש קלב"מ, אך להלכה לא נפסק כמותו. למרות זאת, [[רש"י]]<ref>[[מסכת בבא קמא|בבא קמא]] ע, א ד"ה "לא מפקינן מיניה"</ref> מביא את דעת ה[[גאונים]], שבמקרה זה יוכל הניזק לתפוס בכח את דמי נזקו מממונו של המזיק, למרות שבית דין לא יחייב אותו. [[ראשונים]] אחרים חולקים וסבורים שהניזק אינו יכול לתפוס, למרות הסכמתם העקרונית בדבר חיוב המזיק בדיני שמיים, ויש אומרים שאינו חייב אף בדיני שמיים.
 
כשמתחייב מלקות וממון, להלכה ילקה ולא ישלם, למעט שני מקרים - [[עדים זוממים]] שזממו לחייב אדם ממון שלא כדין, והרי הם מתחייבים ממון מדין "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" ומלקות בגלל ה[[לאו]] "[[לא תענה]]", והכלל הוא שחיוב הזוממין חזק יותר מחיובם כלפי שמים. וכן חובל בחבירו, שחייב מלקות על שהכה את חבירו - "[[לא יוסיף]]", וכן ממון - פיצוי על הנזק, מכיוון שחסה התורה על ממונו של הנחבל (על פי : מכות דף ד, כתובות דף לב)
כשהתחייב מלקות וממון אין חולק שלא חל הכלל קם ליה בדרבה מיניה. למרות זאת, [[חכמים]] סבורים<ref>מכות ד, א</ref> שלא יקבל מלקות אלא רק ישלם, וזאת מחמת כלל אחר- "כל המשלם אינו לוקה" (למרות שכאן העונש הגדול הוא מלקות, אנו מעדיפים לחייבו ממון כדי שישלם לניזק או הנגזל), וכך נפסק ל[[הלכה]].
 
גם כאשר אדם אחד מחויב [[ארבע מיתות בית דין|בבי"ד]] שתי סוגי מיתות, נותנים לו את המיתה החמורה מדין קים לה בדרבה מינה<ref>יבמות לב, א</ref>, אמנם לפי שיטת [[רבי יוסי]], נותנים לו בכזה מקרה את העונש הראשון שהתחייב בו ולא משנה מה חמור יותר.