קלפי המיקוח הלבנונים – הבדלי גרסאות

'''קלפי המיקוח הלבנונים''' הוא כינוי לקבוצה של 21 אזרחים [[לבנון|לבנונים]] ש[[חטיפה|נחטפו]] מביתם ונכלאו בישראל לתקופות של בין 10 ל-14 שנים, כ[[בן ערובה|בני ערובה]] האמורים לשמש "קלפי מיקוח" במשא ומתן עתידי לשחרורו של [[רון ארד]]. המפורסמים מבין "קלפי המיקוח" הם [[עבד אל-כרים עובייד]], בכיר ב[[חזבאללה]] שנחטף ב-1989, ו[[מוסטפא דיראני]], שהיה פעיל ב[[אמל]], החזיק ברון ארד לתקופה מסוימת, ונחטף ב-1994. שניהם הוחזקו במתקן הכליאה [[מתקן 1391|1391]]. <br>

שאר בני הערובה נחטפו בין השנים 1994-1986, רובם בגיל 22-17. שניים מהחטופים היו בני 15, וחטוף נוסף היה [[פיגור שכלי|מפגר בשכלו]]. כולם נכלאו באגף מיוחד בכלא רמלה. במשך השנים, עשרה מהם הועמדו למשפט בגין "חברות בארגון עוין", וקיבלו עונשי מאסר קצרים של בין שנה וחצי לארבע שנים. לאחר תום תקופת העונש לא שוחררו העשרה מהכלא, אלא נותרו בו ב[[מעצר מנהלי]]. שאר "קלפי המיקוח" לא הועמדו מעולם למשפט.

במהלך השנים [[ארגוני זכויות אדם]] שבו והעלו את הטענה כי החטיפה והמאסר אינם חוקיים ואינם [[מוסר|מוסריים]]. ארגונים אלו עשו את ההבחנה בין עובייד ודיראני לבין שאר בני הערובה, אשר רובם - לטענתם - שמעו על רון ארד לראשונה בכלא הישראלי. לטענתם, העובדה כי במהלך השנים [[חזבאללה]] מעולם לא הביע בהם התעניינות ולא דרש את שחרורם - גם במסגרת עסקות חילופי שבויים - מעידה על חוסר התועלת שבהחזקתם. לפי גישה זו, פרשת "קלפי המיקוח" לא רק שלא הצליחה לפתור את תעלומת רון ארד, אלא גם יצרה 19 אנשים נוספים במצבו. <br>

מתוך גישה זו הגיש '''צבי ריש''', עורך דינם של הלבנונים, מספר עתירות ל[[בית משפט|בתי המשפט]] בישראל, הנוגעות לחוקיותם ומוסריותם של המאסרים. ב-1999 אמר [[עמי איילון]], ראש ה[[שב"כ]] דאז, כי "המשך החזקתם במעצר מנהלי של 19 לבנונים כקלף מיקוח כדי לשחרר שבויים ונעדרים לא תרם או יתרום לכך. מדובר בהחזקה בלתי מוסרית שאין בה תועלת".<ref>אביב לביא, קלפי מיקוח אנושיים, הארץ 17.12.99</ref> יש לציין כי איילון לא התייחס בהודעתו זו אל עובייד ודיראני. גם [[אליקים רובינשטיין]], [[היועץ המשפטי לממשלה]] דאז, תמך בשחרורם של בני הערובה.