אשלג בישראל – הבדלי גרסאות

נוספו 3,896 בתים ,  לפני 15 שנים
אין תקציר עריכה
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש: {{בעבודה}} '''האשלג בישראל''' מחשב לאחד מאוצרות הטבע העיקריים של המדינה. שיעורו בים המלח מגיע ל-7.26 גרם ל...
 
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{בעבודה}}
'''האשלג בישראל''' מחשבנחשב לאחד מאוצרות הטבע העיקריים של המדינה. שיעורו ב[[ים המלח]] מגיע ל-7.26 גרם לליטר. אתבשנת הפקת המחצבים מים המלח[[1902]] חזה [[בנימין זאב הרצל[[]] בשנת [[1902]] את הפקת המחצבים מים המלח "...מי המינרלים העשירים בברום, גופרית ותרכובות זרחניות..." . הצעדים המעשיים הראשונים נעשו על ידי [[זלמן דוד ליבונטין]] אשר עמד להסדיר כי יהודים יקבלו את הזיכיון לניצול אוצרות הימה ובקעת הירדן כבר בשנת [[1905]]. בשנת [[1911]] [[משה נובומייסקי]] בדק את מי ים המלח ותכנן, בין השאר, להפריד את המלחים השונים ולהפיק אשלגן ו[[ברום]].
 
ברם, את הצעד המעשי הראשון להפקת האשלג עשה מייג'ור [[תומאס גרגורי טאלוק]]. תוך כדי עבודתו בתעשייה הצבאית הבריטית נודע לו כי מחיר האשלגן בעולם הרקיע שחקים. בשנת [[1918]] נודע לו, לגמרי במקרה, מפי ידידו, שים המלח מכיל כמויות ניכרות של החומר הגולמי ממנו מופק האשלגן. הוא פמה לשר המלחמה הבריטי ובקש כי בתום [[מלחמת העולם הראשונה]] יינתן לו הזיכיון. ואכן הובטח לו שכך יהיה.
 
משה נובומייסקי אף הוא פנה בבקשה לקבלת הזיכיון, ולאחר שהמנדט על [[ארץ ישראל]] ניתן ל[[בריטניה]] הוחלט במשרד המושבות הבריטי להעניק את הזיכיון לשניהם.
 
==חכירת בקעת הירדן וים המלח==
 
[[זלמן דוד ליבונטין]] אחרי פתיחת סניף [[בנק אנגלו-פלשתינה]], לימים [[בנק לאומי לישראל]] ב[[ירושלים]] בשנת [[1905]] בא במשא ומתן עם ה[[פחה]] בירושלים, רשיד ביי, וגיבש עימו הצעה לזיכיון בתנאים הבאים:
{{ציטוט|תוכן=פקידות נכסי השולטן מוסרת בחכירה לצמיתות לחמישה מוכתרים ממושבות יהודה, את כל הקרקעות השייכות לממשלה בככר הירדן, יחד עם הזכות להשתמש במי הירדן לשם השקאה וליסוד תחנה אלקטרית (ךהפקת חשמל) וכן לניצול חמרי ים המלח .|מקור=זלמן דוד ליבונטין, '''לארץ אבותינו''' - ספר שני, שנת תרפ"ד|מרכאות=כן}}
 
ליבונטין שילם 1,000 לירות תורכיות עובר הטיפול לשלטונות ב[[ איסטנבול]]. אחרי שלושה חודשיפ הוא קבל מכתב מה[[הסתדרות הציונית]] לפיו "אנחנו כולנו פה חושבים, שיותר טוב שלא יצא עניין זה לפועל. על ידי השתדלוית בענין זה רק נזיק לעבודתו בענינים אחרים שם, כלומר בקושטא.ואל נא ידאג אם אם מענין זה לא יצא כלום".
==חברת האשלג הארץ ישראלית==
 
בשנת [[1930]] הוקם [[חברת אשלג ארץ-ישראלית]] – המפעל הראשון בחוף הצפוני של ים המלח ב[[קלי"ה]] ושנתיים לאחר מכן החלה ההפקה. מפאת מחסור שקרקע הדרושה לשם הפקת האשלג, בשנת [[1934]] - הוקם המפעל בחוף הדרומי של ים המלח, באיזור סדום. לאחר שנתיים המפעל בדרום ייצר 80,000 טון אשלג בשנה.
 
==מפעלי ים המלח==
 
ב[[מלחמת השחרור]] נהרס המפעל בצפון ים המלח אך ציודו הועבר למפעל בדרום ים המלח. לאחר שיתוך המפעל במשך חמש שנים, בשנת [[1952]] - הוקמה חברה בבעלות ממשלתית הקמת [[מפעלי ים המלח]] להפקת אשלג ומינרלים אחרים מים המלח. אך רק בשנת [[1958]], לאחר ביצוע סקרים הנדסיים נרחבים ביוזמת מנהל המפעל [[מרדכי מקלף]] והמדען מ. כהנר נקבעו מגמות פיתוח אוצרות ים המלח.
 
בשנת [[1966]] - שטח בריכות האידוי מגיע ל-135 קמ"ר. וכבר בשנת [[1975]] - ייצור אשלג עולה על 1 מיליון טון בשנה.בשנת [[1980]] - מפעלי ים המלח מתחילה בבניית מתקנים המיישמים את תהליך הגיבוש הקר.
ובשנת [[1986]] - ייצור אשלג עולה על 2 מיליון טון בשנה. בשנת [[2007]] מפעלי ים המלח הפיקו יותר מ-2.5 מיליון טונות אשלג
 
 
 
 
== לקריאה נוספת ==
* יוחנן אורלנד, '''ים המלח, אוצרותיו הטבעיים וניצולם''', (בתוך) [[מדבר יהודה וים המלח]] בעריכת [[צבי אילן]], הוצאת [[החברה להגנת הטבע]] , 1973.
* מ. ארן, '''הזכיונות לחיפושי אשלג ונפט בישראל''', קתדרה 31, הוצאת [[יד יצחק בן צבי]], ניסן תשמ"ד
* לאה דוכן-לנדוי, '''קווים לדמותו של תומס ג' טאלוק''', קתדרה 34, הוצאת יד יצחק בן צבי, טבת תשמ"ה - על יסוד תיק K11/118 ב[[ארכיון הציוני המרכזי]]