אשלג בישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{בעבודה}}
'''האשלג בישראל''' נחשב לאחד מאוצרות הטבע העיקריים של המדינה. שיעור ה[[אשלג]] ב[[ים המלח]] מגיע ל-7.26 גרם לליטר. בשנת [[1902]] חזה [[בנימין זאב הרצל]] בשנת [[1902]] את הפקת המחצבים מים המלח "...מי המינרלים העשירים בברום, גופרית ותרכובות זרחניות..." . הצעדים המעשיים הראשונים נעשו על ידי [[זלמן דוד ליבונטין]] אשר עמד להסדיר כי יהודיםהיישוב יקבלוהיהודי בארץ ישראל יקבל את הזיכיון לניצול אוצרות הימה ובקעת הירדן כבר בשנת [[1905]]. בשנת [[1911]] [[משה נובומייסקי]] בדק את מי ים המלח ותכנן, בין השאר, להפריד את המלחים השונים ולהפיק אשלגן ו[[ברום]].
 
ברם, את הצעד המעשי הראשון להפקת האשלג עשה מייג'ור [[תומאס גרגורי טאלוק]]. תוך כדי עבודתו בתעשייה הצבאית הבריטית נודע לו כי מחיר האשלגן בעולם הרקיע שחקים. בשנת [[1918]] נודע לו, לגמרי במקרה, מפי ידידו, שים המלח מכיל כמויות ניכרות של החומר הגולמי ממנו מופק האשלגן. הוא פמהפנה לשר המלחמה [[בריטניה|הבריטי]] ובקש כי בתום [[מלחמת העולם הראשונה|המלחמה ]] יינתן לו הזיכיון. ואכן הובטח לו שכך יהיה.
 
משה נובומייסקי אף הוא פנה בבקשה לקבלת הזיכיון, ולאחר שהמנדט על [[ארץ ישראל]] ניתן ל[[בריטניה]] הוחלט במשרד המושבות הבריטי להעניק את הזיכיון לשניהם.הם הקימו את [[חברת האשלג הארץ ישראלית]], החלו בהפקה בשנת [[1930]]. החברה פעלה עד [[מלחמת העצמאות]]. בשנת [[1952]] זכויות ההפקה נמסרו ל[[מפעלי ים המלח]]. בשנת [[2007]] מפעלי ים המלח הפיקו יותר מ-2.5 מיליון טונות אשלג.
 
==חכירת בקעת הירדן וים המלח==
 
[[זלמן דוד ליבונטין]] אחרי פתיחת סניף [[בנק אנגלו-פלשתינה]], לימים [[בנק לאומי לישראל]] ב[[ירושלים]] בשנת [[1905]] בא במשא ומתן עם ה[[פחה]] [[האימפריה העות'מאנית|העות'מאני]] בירושלים, רשיד ביי, וגיבש עימו הצעה לזיכיון בתנאים הבאים:{{ציטוט|תוכן=פקידות נכסי השולטן מוסרת בחכירה לצמיתות לחמישה מוכתרים ממושבות יהודה, את כל הקרקעות השייכות לממשלה בככר הירדן, יחד עם הזכות להשתמש במי הירדן לשם השקאה וליסוד תחנה אלקטרית (ךהפקת חשמל) וכן לניצול חמרי ים המלח .|מקור=זלמן דוד ליבונטין, '''לארץ אבותינו''' - ספר שני, שנת תרפ"ד|מרכאות=כן}}
{{ציטוט|תוכן=פקידות נכסי השולטן מוסרת בחכירה לצמיתות לחמישה מוכתרים ממושבות יהודה, את כל הקרקעות השייכות לממשלה בככר הירדן, יחד עם הזכות להשתמש במי הירדן לשם השקאה וליסוד תחנה אלקטרית (ךהפקת חשמל) וכן לניצול חמרי ים המלח .|מקור=זלמן דוד ליבונטין, '''לארץ אבותינו''' - ספר שני, שנת תרפ"ד|מרכאות=כן}}
 
ליבונטין שילם 1,000 לירות תורכיות עובר הטיפול לשלטונות ב[[ איסטנבול]]. אחרי שלושה חודשיפ הוא קבל מכתב מה[[הסתדרותההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]] לפיו "אנחנו כולנו פה חושבים, שיותר טוב שלא יצא עניין זה לפועל. על ידי השתדלוית בענין זה רק נזיק לעבודתו בענינים אחרים שם, כלומר בקושטאבאיסטנבול
.ואל נא ידאג אם אם מענין זה לא יצא כלום".
 
==חברת האשלג הארץ ישראלית==
שורה 32:
בשנת [[1966]] - שטח בריכות האידוי מגיע ל-135 קמ"ר. וכבר בשנת [[1975]] - ייצור אשלג עולה על 1 מיליון טון בשנה.בשנת [[1980]] - מפעלי ים המלח מתחילה בבניית מתקנים המיישמים את תהליך הגיבוש הקר.
ובשנת [[1986]] - ייצור אשלג עולה על 2 מיליון טון בשנה. בשנת [[2007]] מפעלי ים המלח הפיקו יותר מ-2.5 מיליון טונות אשלג
 
 
 
 
== לקריאה נוספת ==