[[תמונה:zina.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[כיכר דיזנגוף|כיכר צינה דיזנגוף]] המקורית. [[אדריכל|אדריכלית]]: [[ג'ניה אוורבוך]] .; '''העיר הלבנה בשיאה''' ]] ▼{{לשכתב|סגנון של כתב עת, ראו מספר הערות בדף השיחה}}
'''אדריכלות ישראלית''' היא סגנון בנייה שהתפתח ב[[ארץ ישראל]] החל מתקופתמשנת [[ העלייה הראשונה1878]] , שבה החלה [[ 1878העלייה הראשונה]] ועד היום. היא מושפעת ממקורותמסגנונות טורקייםאדריכליים וערבייםשהיו וכןנפוצים בארץ לפני בוא העולים דוגמת מ[[אדריכלות איסלאמית]] , ומ[[אדריכלות טמפלרית]] ., האדריכלותאך הישראליתבעיקר צעירהמהשפעותיה יחסיתשל לסגנונותהאדריכלות אחריםבארצות באדריכלותהמוצא העולמיתשל העולם. ▼▲[[תמונה:zina.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[כיכר דיזנגוף|כיכר צינה דיזנגוף]] המקורית. [[אדריכל|אדריכלית]]: [[ג'ניה אוורבוך]]. '''העיר הלבנה בשיאה''' ]]
== שורשי האדריכלות הישראלית ==
▲'''אדריכלות ישראלית''' היא סגנון בנייה שהתפתח ב[[ארץ ישראל]] החל מתקופת [[העלייה הראשונה]], [[1878]] ועד היום. היא מושפעת ממקורות טורקיים וערביים וכן מ[[אדריכלות איסלאמית]] ומ[[אדריכלות טמפלרית]]. האדריכלות הישראלית צעירה יחסית לסגנונות אחרים באדריכלות העולמית.
האדריכלות הישראלית מתאפיינת בשני גורמים עיקריים:
== חיפוש שורשים ==
* האחד- מתבסס על ייבוא סגנונות חיצוניים אשר יושמו על ידי [[אדריכלים]] שהושפעו ממגמות עולמיות. ▼* השני- ניסיוןניסיונות "להמציא", יש מאין, אדריכלות ישראלית אותנטית. ▼
אםאף הניסיוןשייבוא הראשוןהסגנונות הצליחהזרים להיטמעהתקבע במרקםבקרב המקומיהאדריכלים באופן מרשים למדיהישראליים, הרי הניסיון ליצירת קו מקומי אותנטי התאפיין בקשיים. המקטרגים משייכיםמסבירים לנסיוןאת זההכישלון חוסרבחוסר עקביות, בשל כניעה לתכתיבי יזמים תוך שימוש באלמנטים 'אופנתיים ' בני חלוף. ▼אם נבחן את האדריכלות הישראלית, לאורך השנים, נבחין בנטייתה לעבר שני מישורים:
▲* האחד- מתבסס על ייבוא סגנונות חיצוניים אשר יושמו על ידי [[אדריכלים]] שהושפעו ממגמות עולמיות.
▲* השני- ניסיון "להמציא", יש מאין, אדריכלות ישראלית אותנטית.
מקימי המדינה הצעירה העדיפו לוותר במרבית המקרים על המורשת האדריכלית שהייתה נפוצה בקרב הערבים. הדחקתה של האדריכלות המזרח תיכונית נבעה מסיבות פוליטיות, [[סוציולוגיה|סוציולוגיות]] ו[[פסיכולוגיה|פסיכולוגיות]]. בהקשר הפוליטי, המאבק הפיזי, האלים, על השליטה במדינה. באותה תקופה סוערת נתפס מבנה האבן הערבי, בתודעה הישראלית המאוימת, כיעד לגיטימי ל[[כיבוש]] ולאו דווקא כאובייקט - שורשי תרבותי ו[[אדריכלות|אדריכלי]] - הראוי ל[[שימור מבנים|שימור]], פיתוח ולמידה. גם ניסיון [[אדריכלות פוסט מודרנית|פוסט מודרני]] מאוחר יותר לשוב אל המקורות המזרחיים נעשה, לעתים, תוך ציטוט ו'הדבקה' (copy paste) של אלמנטים שונים לצורך דקורציה בלבד, תוך התייחסות מוגבלת לחללים הבנויים עצמם. ▼
▲אם הניסיון הראשון הצליח להיטמע במרקם המקומי באופן מרשים למדי, הרי הניסיון ליצירת קו מקומי התאפיין בקשיים. המקטרגים משייכים לנסיון זה חוסר עקביות, בשל כניעה לתכתיבי יזמים תוך שימוש באלמנטים 'אופנתיים' בני חלוף.
מאז הוחלפה האבן המקומית בבלוק ה"ישראלי" הראשון, ניתן למעשה האות לחיפוש הדרך. בתקופה הקצרה יחסית בה קיימת אותה "תרבות ישראלית", הוביל חיפוש זה למחוזות קרובים ורחוקים. דמותן של שכונות המגורים - ובעיקר אלו בשיטת "[[בנה ביתך]]" - המגובבות בערב רב של סגנונות - משקפת את אותה אקלקטיות, המובנית בתרבות הישראלית.
[[קיבוץ גלויות|קיבוץ הגלויות]] במדינה הצעירה אשר הורכב מבעלי תרבויות שונות בתכלית, חיפש בכיוונים רבים אך לא הביט ממש מתחת לאפו - אל עבר האדריכלות המקומית השורשית, הערבית- [[פלסטין|פלסטינית]].
הדחקתה של האדריכלות המזרח תיכונית נבעה מסיבות פוליטיות, [[סוציולוגיה|סוציולוגיות]] ו[[פסיכולוגיה|פסיכולוגיות]]. בהקשר הפוליטי, המאבק הפיזי, האלים, על השליטה במדינה השסועה. תוצאותיו הובילו להריסתם של מבנים רבים ואף למחיקתם של כפרים ערביים שלמים.
▲באותה תקופה סוערת נתפס מבנה האבן הערבי, בתודעה הישראלית המאוימת, כיעד לגיטימי ל[[כיבוש]] ולאו דווקא כאובייקט - שורשי תרבותי ו[[אדריכלות|אדריכלי]] - הראוי ל[[שימור מבנים|שימור]], פיתוח ולמידה. גם ניסיון [[אדריכלות פוסט מודרנית|פוסט מודרני]] מאוחר יותר לשוב אל המקורות המזרחיים נעשה, לעתים, תוך ציטוט ו'הדבקה' (copy paste) של אלמנטים שונים לצורך דקורציה בלבד, תוך התייחסות מוגבלת לחללים הבנויים עצמם.
אין להתעלם מ'תרומתם' של יושבי הכפרים והערים הערביים עצמם למחיקת מבנים רבים - אם מכורח המציאות, והצורך בבנייה לגובה - ואם מתוך נסיון לחקות את הסגנונות המודרניים אשר נחשפו בפניהם.
== זרמים חיצוניים ==
===הסגנון האקלקטי===
{{הפניה לערך מורחב|הסגנון האקלקטי בארץ ישראל}}
[[תמונה:Pagoda House, Tel Aviv.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בית הפגודה]] לאחר שחזורו, אדריכל מקורי: [[אלכסנדר לוי]].; '''אקלקטיות שזוכה לעדנה''']]
[[תמונה:Bauh.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בית אנגל]], ת"א, [[אדריכלות]]: [[זאב רכטר]].; '''קומת עמודים, כמאפיין מקומי לבנייה בסגנון הבינלאומי''']]
[[תמונה:מרכזהנגב.JPG|שמאל|ממוזער|200px| מבנה "מרכז הנגב", אדריכל [[רם כרמי]].; '''הבטון החשוף כאלמנט עיצובי''']]
ניתן להכליל ולומר, כי כל תקופה ותקופה 'אימצה' לעצמה סגנון אחר, המתאים לה מבחינת אופייה ורוחה. אף ש[[אדריכלות מודרנית]] של ראשית [[המאה ה-20]] התאפיינה בעיצוב חסכוני, נטו אדריכלים ישראלים רבים לאמץ דווקא את סגנון [[אר דקו|האר-דקו]] הקישוטי. בתוספת קורטוב של מוטיבים מזרחיים, נוצר הסגנון הידוע כ-'אקלקטי'.
הסקירה מתחילה בתחילת [[המאה ה-20]]. בעולם, אמנם החל את צעדיו הראשונים [[אדריכלות מודרנית|המודרניזם]] החסכני, אך האופטימיות שנלוותה לתחילת ההתיישבות העברית בארץ גרמה לאדריכלים רבים לאמץ דווקא את סגנון [[אר דקו|האר-דקו]] הקישוטי. בתוספת קורטוב של מוטיבים מזרחיים, נוצר הסגנון הידוע כ-'אקלקטי'. אדריכלים בולטים בתקופה זו: [[אלכסנדר לוי]] (בית הפגודה, תל אביב), [[יוסף ברלין]] (בית הכנסת הספרדי, תל אביב), [[אלכסנדר ברוואלד]] (בניין [[הטכניון]] הישן, [[חיפה]]), [[יהודה מגידוביץ']] ([[קזינו גלי אביב]], תל אביב).
הסגנון התהווה לא מעט בזכות השראתו של המוסד העיצובי - היחידי שפעל בארץ באותה תקופה -'"[[בצלאל]]'" ב[[ירושלים]]. המוסד נסגר לבסוף, בשל קשיים כספיים וסכסוכים פוליטיים, ב-[[1929]].
===הסגנון המודרני===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל]], [[העיר הלבנה]]}}
עם עליית [[המפלגה הנאצית]] לשלטון, ב-[[1933]], נסגר בגרמניה בית הספר [[באוהאוס]] על ידי המשטר. שנתיים לאחר מכן, הגיעה לארץ קבוצת ציירים ואדריכלים מיוצאי אסכולה זו, אשר החלה להפיץ את משנתו של [[הסגנון הבינלאומי]] ברוח היסודות החדשים של ה[[מודרניזם]]. ההשפעה הייתה מיידית: שכונות שלמות תוכננו ונבנו על בסיס עקרונות האדריכלות המודרנית החפה מקישוטים, הפשוטה והתכליתית. האידאולוגיה התרבותית שעמדה מאחורי סגנון זה חפפה את התפישות החברתיות של [[סוציאליזם|התנועה הסוציאליסטית]] והרוחשנתנה החלוציתאת בארץהטון בפוליטיקה הארץ ישראלית באותה תקופה. בעקבות הבנייה הרבה [[הסגנון הבינלאומי|בסגנון הבינלאומי]] זכתה "[[העיר הלבנה]]" של [[תל אביב]] להכרה כ[[אתר מורשת עולמית]] בשנת [[2003]] על ידי [[אונסק"ו]].
[[מלחמת העולם השנייה]], [[מלחמת העצמאות]] ואחר כך נטל [[הכרזת העצמאות|הקמת המדינה ]], גרמו למיתון עמוק בבנייה, כמו בכל תחומי החיים. הכורח לשכן את גלי [[עליות לארץ ישראל|העלייה]] הגדולים, הוביל לחיפוש אחר פתרונות מודרניים, מתועשים וזולים לבנייה. תרמה למגמה זו גם האוריינטציה הפסיכולוגית, להדחקתם של סממנים עיצוביים המזוהים עם המנטליות המזרחית לטובת נטייה אל עבר התרבות המערבית אשר נתפסה כמתקדמת ו"נכונה" יותר. ▼בעקבות הבנייה הרבה [[הסגנון הבינלאומי|בסגנון הבינלאומי]] זכתה "[[העיר הלבנה]]" של [[תל אביב]] להכרה כ[[אתר מורשת עולמית]] בשנת [[2003]] על ידי [[אונסק"ו]]. בין האדירכלים הבולטים בתקופה זו: [[זאב רכטר]] ([[בית אנגל]], תל אביב), [[דב כרמי]] (בניין מגורים ברח' דיזנגוף 10, תל אביב), [[אריה שרון]] ([[חדר אוכל|חדר האוכל]] בקיבוץ [[גבעת השלושה]], כיום בלב [[פתח תקוה]]), [[לאופולד קרקואר]] (חדר האוכל בקיבוץ [[תל יוסף]]), [[ריכארד קאופמן]] (תחנות כוח ל[[חברת החשמל]]), [[אריך מנדלסון]] ([[בית חיים ויצמן]] ב[[רחובות]]), [[אריה אלחנני]] ([[יריד המזרח]], תל אביב), [[שמואל מסטצ'קין]], [[ג'ניה אוורבוך]] ([[כיכר צינה דיזנגוף]], תל אביב).
כך, החל מתחילת [[שנות ה-50]] האדריכלות המתועשת יצרה, בין השאר, את ה '"שיכונים '". הידועים לשימצה.מדובר סדרותבסדרות של מבנים זהים הבנויים ככוורות . הם איכלסואוכלסו, ברובם, דווקאעל אתידי [[מזרחיים|יוצאי עדות המזרח]] אשר התקשו להתאקלם בסביבה הזרה. גם אם קיימת היום ביקורת כלפי מקימיהם, יש להבין את הדחיפות בהקמתם, ואת המחסור הידוע במשאבים כספיים. ספק אם ניתן היה, אז, למצוא פתרון טוב יותר לשיכון גלי העלייה והוצאתם [[מעברות|מהמעברות]].▼▲[[מלחמת העולם השנייה]], [[מלחמת העצמאות]] ואחר כך נטל [[הכרזת העצמאות|הקמת המדינה]], גרמו למיתון עמוק בבנייה, כמו בכל תחומי החיים. הכורח לשכן את גלי [[עליות לארץ ישראל|העלייה]] הגדולים, הוביל לחיפוש אחר פתרונות מודרניים, מתועשים וזולים לבנייה. תרמה למגמה זו גם האוריינטציה הפסיכולוגית, להדחקתם של סממנים עיצוביים המזוהים עם המנטליות המזרחית לטובת נטייה אל עבר התרבות המערבית אשר נתפסה כמתקדמת ו"נכונה" יותר.
▲כך, החל מתחילת [[שנות ה-50]] האדריכלות המתועשת יצרה, בין השאר, את ה'שיכונים' הידועים לשימצה. סדרות של מבנים זהים הבנויים ככוורות איכלסו, ברובם, דווקא את [[מזרחיים|יוצאי עדות המזרח]] אשר התקשו להתאקלם בסביבה הזרה. גם אם קיימת היום ביקורת כלפי מקימיהם, יש להבין את הדחיפות בהקמתם, ואת המחסור הידוע במשאבים כספיים. ספק אם ניתן היה, אז, למצוא פתרון טוב יותר לשיכון גלי העלייה והוצאתם [[מעברות|מהמעברות]].
===הסגנון הברוטליסטי===
עם שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, נחשפה הארץ לסגנון "ה[[ברוטליזם]] החדש" - זרם אשר הופץ על ידי האדריכל השווייצרי [[לה קורבוזיה]] והאדריכל הברזיאלי [[אוסקר נימאייר]]. זרם -זה ונקלטנקלט היטב ב[[אנגליה]] ווב[[ברזיל]]. הזרם יובא לארץ על ידי אדריכלים אשר למדו באותן שנים באנגליה ונמנים על דור "הבטון החשוף" (המונח "ברוטליזם" נגזר מן הביטוי הצרפתי brut beton שמשמעו בטון חשוף) וכן על ידי אדריכלים שסיירו בברזיל ובצרפת. הסגנון התאים במהותו לבנייה המתועשת אשר הייתה נהוגה אז, ובנייני ציבור רבים, שנוצרשהיה צורך מסיבי בהקמתם, עוצבו בהשראתו.
בין האדריכלים הישראלים הבולטים אשר אימצו והובילו סגנון זה, ניתן למנות את זוכי [[פרס ישראל]] [[רם כרמי]] (בית ספר "ליידי דיוויס" ב[[תל אביב]] ו"מרכז הנגב" ב[[באר שבע]]), [[יעקב רכטר]] (בית הבראה מבטחים ב[[זכרון יעקב]] ו[[מלון הילטון תל אביב]]), [[אל מנספלד]] ([[מוזיאון ישראל]] ב[[ירושלים]]) ו[[בנימין אידלסון]], [[גרשון ציפור]] (אתר ההנצחה ב[[גבעת התחמושת]]), [[נחום זולוטוב]] (בית תרבות והנצחה בקיבוץ [[ניצנים]]), [[ישראל לוטן]] (בית יד לבנים, [[תל אביב]]), [[דוד רזניק]] (בניין מגורים ברחוב אגרון, ירושלים), [[מנחם כהן (אדריכל)|מנחם כהן]] ([[בניין עיריית תל אביב]]), [[דן איתן]] (בניין [[קריה למחקר גרעיני - נגב|הכור האטומי]] ב[[דימונה]]), [[אברהם יסקי]] (בית הלוחם, תל אביב) ו[[משה ספדיה]].
===תקופת המגדלים ו"בנה ביתך" ושכונות המגדלים=== ▼כמה מהאדריכלים שהובילו את הסגנון הבינלאומי בתל אביב, הפכו באותה העת לבעלי סגנון ברוטליסי מובהק: [[דב כרמי]] (בית הוועד הפועל של ההסתדרות בתל אביב), [[זאב רכטר]] (בית הבראה מבטחים בנצרת), [[אריה שרון]] (מוזיאון [[יד מרדכי]], קיבוץ יד מרדכי) ו[[אריה אלחנני]] (אוהל יזכור ב[[יד ושם]], ירושלים) [[אהרן קשטן]] (בית הכנסת בטכניון, חיפה).
[[1967]] הייתה שנת מפנה באדריכלות הישראלית. הניצחון ב[[מלחמת ששת הימים]], והרחבת הגבולות המשמעותית שבאה עמו, הביאו לאופוריה כלכלית וחברתית, אשר לוותה, לעתים, בפאר "נובו-רישי". התוצאה הובילה לבנייה פרטית נרחבת בפרברי הערים, אשר כללה מבנים ראוותניים, בניגוד לקנה המידה הצנוע אשר היה נהוג בשנים שקדמוששלפני כן. ברוח [[אדריכלות פוסט מודרניסטית|הפוסט- מודרנית]] שהחלה לנשוב, הכול היה מותר - גגות רעפים שווייצרים מעל עמודים קורניתיים, חלונות קשתיים לצד קורות בטון חשוף, טיח שפריץ ליד אריחי אבן מודבקים - כיד הדמיון הטובה על היזם. בתחילת שנות השמונים התרחבה התופעה, הרחבת השכונות הפכה לממוסדת וקיבלה את הכינוי "בנה ביתך". ▼
[[שנות ה-80]] ו[[שנות ה-90|ה-90]] היו המשך ישיר לאותה תקופה, כאשר ברוח ניסיונות ה[[הפרטה]], חל פיחות במעמדה השרירותי של המדינה. התוצאה הייתה פיתוח מואץ והקטנה ניכרת של השטחים הפתוחים. ▼===תקופת המבננים===
▲[[1967]] הייתה שנת מפנה באדריכלות הישראלית. הניצחון ב[[מלחמת ששת הימים]], והרחבת הגבולות המשמעותית שבאה עמו, הביאו לאופוריה כלכלית וחברתית, אשר לוותה, לעתים, בפאר "נובו-רישי". התוצאה הובילה לבנייה פרטית נרחבת בפרברי הערים, אשר כללה מבנים ראוותניים, בניגוד לקנה המידה הצנוע אשר היה נהוג בשנים שקדמו. ברוח [[אדריכלות פוסט מודרניסטית|הפוסט- מודרנית]] שהחלה לנשוב, הכול היה מותר - גגות רעפים שווייצרים מעל עמודים קורניתיים, חלונות קשתיים לצד קורות בטון חשוף, טיח שפריץ ליד אריחי אבן מודבקים - כיד הדמיון הטובה על היזם. בתחילת שנות השמונים התרחבה התופעה, הרחבת השכונות הפכה לממוסדת וקיבלה את הכינוי "בנה ביתך".
== אדריכלות ישראלית כיום==
▲===תקופת "בנה ביתך" ושכונות המגדלים===
▲[[שנות ה-80]] ו[[שנות ה-90|ה-90]] היו המשך ישיר לאותה תקופה, כאשר ברוח ניסיונות ה[[הפרטה]], חל פיחות במעמדה השרירותי של המדינה.
השנים האחרונות מאופיינות בניסיון לקבוע סדר עדיפויות לאומי, חברתי וסביבתי חדש בפיתוח האורבני. תכניות ארציות לטווח ארוך החלו מיושמות, תוך חשיבה על הדורות הבאים. לקחי העבר נלמדים, מתוך מטרה לבצע [[תכנון עירוני|תכנון אורבני]] אשר "יחזירלהתאים את המבנים לאנשים", מבחינת קנה המידה,הבנייה העיצובלצרכים והשימושיםעתידיים. תפיסת הרחוב כציר תנועה מתחלפת, אט אט, בתפיסתו כעורק חיים. דוגמה טובה לכך היא [[כיכר דיזנגוף]] המבקשת את חידוש עלומיה. ▼התוצאה הייתה פיתוח מואץ וראוותני, הקטנה ניכרת של השטחים הפתוחים, תוך פגיעה במשאבי הטבע ובאיכות החיים. שטחים ירוקים הוחלפו בקניונים, חופי ים נעלמו לטובת בתי מלון אמיתיים ומדומים, וקו הרקיע של שכונות מגורים נעלם על רקע מגדלי משרדים ענקיים. דוגמה ידועה לכך הנו מתחם ה"סיטי" בתל אביב, אל מול הדולפינריום. המתחם, המתיישן במהירות, מונע התפתחות, אור ואוויר מנווה צדק, ומהווה דוגמה לחשיבה אורבנית ותחבורתית קצרת טווח.
== מבט עכשווי ==
▲השנים האחרונות מאופיינות בניסיון לקבוע סדר עדיפויות לאומי, חברתי וסביבתי חדש בפיתוח האורבני. תכניות ארציות לטווח ארוך החלו מיושמות, תוך חשיבה על הדורות הבאים. לקחי העבר נלמדים, מתוך מטרה לבצע [[תכנון עירוני|תכנון אורבני]] אשר "יחזיר את המבנים לאנשים", מבחינת קנה המידה, העיצוב והשימושים. תפיסת הרחוב כציר תנועה מתחלפת, אט אט, בתפיסתו כעורק חיים. דוגמה טובה לכך היא [[כיכר דיזנגוף]] המבקשת את חידוש עלומיה.
[[תמונה:MENASHE.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בניין [[מועצה אזורית מנשה]], וינשטין-ועדיה אדריכלים, 2005. '''הצללת חזיתות המתייחסת לאקלים, תוך פרשנות עכשווית לסגנון הבינלאומי''']]
עם התפתחותה של התרבות הישראלית, ומתוך פרספקטיבה של שנים, קיבל הקו העיצובי הישראלי בגרות מסוימת. מיקומה הגיאוגראפי של ישראל, ואקלימה הים תיכוני מחייבים את אדריכליה לבנייה מתאימה, שתוכל להתמודד עם נזקי האקלים.
עם התפתחותה של התרבות הישראלית, ומתוך פרספקטיבה של שנים, קיבל הקו העיצובי הישראלי בגרות מסוימת. תהליך זה נובע מתוך ההכרה באיכויות האדריכליות שנוצרו בארץ לאורך ציר הזמן, ואולי, דווקא מתוך הבנת הטעויות שנעשו. דוגמאות לשני הצדדים ניתן למצוא לרוב - אם כי תמימות דעים בנושא לעולם לא תושג - '''והרי זהו תמציתו של השיח העיצובי'''. כבסיס לאותו קו, ניתן להביט וליהנות הן מההשפעות החיצוניות, והן מחיפוש הדרך. מבט עכשווי ישקף מבנים המושפעים מסגנונות אשר ניתן להגדירם כנעים בין [[אדריכלות פוסט מודרניסטית|הפוסט מודרניזם]], אשר תקע יתד תרבותית יציבה למדי בארץ, לבין [[דה-קונסטרוקטיביזם|הדה-קונסטרוקטיביזם]] המנץ כאן את ניצניו הראשונים.
ובכל זאת, מיקומה הגיאוגראפי של ישראל, ואקלימה הים תיכוני מחייבים את אדריכליה לבנייה מתאימה, תוך הימנעות מתכנון מבנים זוללי אנרגייה. ניתן לבצע זאת על ידי הקטנת משטחי הזכוכית, שימוש בטכנולוגיות הצללה מתקדמות וחומרי בידוד מעולים. שיפור באיכות הסביבה האורבנית יושג על ידי הנמכת קו הרקיע, החדרת אור ואוויר אל הרחוב, ושימוש בצמחייה המותאמת לתנאי האזור.
ניתן ללמוד מספר עקרונות מהאדריכלות הערבית השורשית, הקודמת ל-[[1948]]: בנייה נמוכה, קווים שקטים, שימוש בחומרים מקומיים, קירות מבודדים ובעלי מאסה תרמית, פתחי אור ואוויר לכוונים הנכונים ו[[עץ נשיר|עצים נשירים]] הממוקמים בדרום-דרום מזרח, היוצרים חצרות מוצלות, מוגנות ונעימות בקיץ אך מאפשרים חדירת קרני שמש בחורף.
== ראו גם ==
[[תמונה:Russian Embassy House, Tel Aviv.JPG|שמאל|ממוזער|230px|[[בית השגרירות הרוסית]], [[1924]] אדריכל [[יהודה מגידוביץ']]. '''חדש מול ישן''']]
* [[אדריכלות]]
* [[:קטגוריה:אדריכלים ישראלים|אדריכלים ישראלים]]
* [[גורדי שחקים בישראל]]
* [[העיר הלבנה]]
* [[שימור מבנים]]
* [[אדריכלות בירושלים]]
* [[תכנון ובנייה בישראל]]
=== סגנונות אדריכליים הקיימים בארץ ישראל לפי סדר כרונולוגי: ===
*[[אדריכלות איסלאמית]]
*[[אדריכלות טמפלרית]]
*[http://www.archijob.co.il/index.asp?showpage=aj-home/aj-articles.htm צביעותם של האומנים והאדריכלים הפוסט- ציונים, מאת אד"ר נילי פורטוגלי. ]
* [http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/873310.html 47 לפני 48'], מאמר ב"[[הארץ]]" על הספר They Laid the Corner Stone, המתעד את פעילותם של 47 אדריכלים יהודים-גרמנים בארץ ישראל.
== קישורים חיצוניים ==
| 