פלאומגנטיזם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
בדקו את התפתחות ההעתקה ב[[קמר הפריעה]] במזרח [[השומרון]]. הקמר התאים למטרה שכן הטור ה[[סטרטיגרפיה|סטרטיגרפי]] החשוף - השכבות הגלויות - כולל סלעים בעובי העולה על 2,500 מטר השייכים ל[[חבורת ערד]] מגיל ה[[יורה (גאולוגיה)|יורה]] ולחבורות: [[חבורת כורנוב|כורנוב]], [[חבורת יהודה|יהודה]], [[חבורת הר הצופים|הר הצופים]], [[חברת עבדת|עבדת]], [[חבורת טבריה|טבריה]] ו[[חבורת ים המלח|ים המלח]] מגיל ה[[קרטיקון]] ועד להווה.
 
במחקר הראשוני נבדקו רק סלעים וולקניים, שלהם תכונות מגנטיות ברורות יותר מאשר לסלעי משקע. הסלעים שייכים ל[[תצורת תיאסיר]] מגיל קרטיקון תחתון, הכוללת שני שפכי [[בזלת]] שונים לפחות, ומהבזלת התיכונה שגילה [[מיוקן]] עליון. מדגמים הוצאו מ-24 אתרים בארבעה ריכוזים עיקריים: באזור [[נחל מלחה|ואדי מאליח]] ובין [[מרמא פיאד]] ו[[סדת א-טליב]] שבשולי [[בקעת הירדן]].
 
המסקנות היו כי אזור ואדי מאליח עבר סיבוב של 20 מעלות סביב ציר אנכי נגד כיוון השעון מאז הקרטיקון התחתון. הסלעים הצעירים יותר מ-5.8 מיליון שנה, ליד בקעת הירדן, לא עברו כל סיבוב. מגמת הסיבוב (נגד כיוון השעון) דומה לזו שנמצאה במחקרים אחרים באזורי [[הר החרמון]], טבריה ו[[כורזים]], אך מידת הסיבוב שונה בכל אחד מהאזורים. המסקנה היא שמנגנון הסיבוב האפשרי הוא תנועה אופקית ימנית של מערכת ההעתקים בכיוון צפון-צפון-מערב, שהביאה לסיבוב הבלוקים וההעתקים עצמם לכיוון צפון-מערב.