עדות (הלכה)

עד במשפט העברי

עדות, היא הראיה החזקה ביותר במשפט העברי (על פי התורה). דיני העדות בהלכה הם ארוכים ומפורטים, ונסביר בקצרה:

הגדרת עדות

על פי ההלכה, עד הוא אך ורק אדם שראה במו עיניו או שמע במו אוזניו את העניין עליו הוא מעיד. אין על פי ההלכה אפשרות להעיד על דבר ששמע מעד אחר (עד מםי עד), למעט במקרים בודדים (כגון בעדות על אדם נשוי שמת). כמו כן, ניתן לקבל עדות רק כאשר העד עצמו נמצא כאן ולא על פי עדות שכתב, למעט חתימת עד בשטר. בנוסף, קובעת ההלכה, שעד שהעיד אינו יכול לחזור בו ולהתחרט ועדותו נשארת על כנה עד שיפסל מהסיבות המובאות בהמשך.

שני עדים

כתוב בתורה (בספר דברים פרק י"ט):

לא-יקום עד אחד באיש, לכל-עון ולכל-חטאת, בכל-חטא, אשר יחטא: על-פי שני עדים, או על-פי שלשה-עדים--יקום דבר

מפסוק זה לומדים ששני עדים ראיה ברורה ומוחלטת לבירור המציאות.

בדיני ממונות- שני עדים מחייבים או פוטרים על פי עדותם באופן מוחלט. בדיני נפשות שני עדים מסוגלים להביא להריגתו של אדם שחטא.

כל מספר של עדים הוא כמו שני עדים, ולכן, שניים מול מאה- העדות מוכחשת וצריך ראיה חדשה כדי לפסוק את הדין. אם אחד מן העדים נפסל, כל העדים נפסלים עמו.

בדיני ממונות חקירת העדים אינה חמורה, ובקלות מקבלים את עדותם. לעומת זאת, בדיני נפשות מחמירים מאוד עם העדים, מאיימים עליהם באיומים רבים (עיין במשנה מסכת סנהדרין פרק ד') ,חוקרים אותם חקירות רבות ובקלות רבה מבטלים את עדותם (לפעמים אפילו מסיבות שייראו לא הגיוניות). כל זאת על מנת שלא להרוג אדם שלא על פי דין, דבר שאי אפשר להחזירו למצבו הקודם.

ישנם מקומות שצריך שני עדים כדי לבצע פעולה מסוימת, כגון קידושין שאם אין שני עדים בשעת הקידושין, הקידושין לא חלים כלל. וכן בשטר שאם אין חתומים עליו שני עדים, אין תוקף לשטר זה, וכן בגט ובמקומות נוספים.

הדרכים לבטל כח של שני עדים הם:

• הכחשה- שני עדים או יותר המעידים הפוך מהעדים הראשונים, במקרה כזה בי"ד לא יכריע לשום כיוון עד שיהיו ראיות נוספות.
• הזמה- שני עדים המעידים שבשעה עליה העדים הראשונים מעידים הם היו עמם ולא במקום עליו הם מעידים, במקרה כזה העדות הראשונה מתבטלת לגמרי ובתנאים מסוימים חלים עליהם דיני עד זומם.
• פסול קורבה- הצד שכנגד יכול להביא ראיה (כגון על ידי עדים) שהעדים המעידים קרובים ביניהם או קרובים לאחד הנידונים, במקרה כזה העדות בטלה לגמרי.
• פסול עדות- הצד שכנגד יכול לפסול את העדות על ידי שיביא ראיה לכך שאחד או יותר מן העדים הוא פסול לעדות, כגון שנתפס משקר בבית דין או שנתפס בגניבה וכדומה. במקרה כזה העדות בטלה לחלוטין.

עד אחד

עד אחד אינו יכול להעיד בדיני נפשות, ואין לעדותו שום משמעות. גם בדיני ממונות כוחו של עד אחד הוא חלש ומוגבל. בדיני ממונות עד אחד יכול לחייב את הצד שכנגד להישבע שעדות העד אינה נכונה, ואם אינו רוצה להישבע יהיה חייב לשלם. אך אם נשבע- עדות העד חסרת משמעות.

ישנם מקרים מצומצמים מאוד שהתירו לקבל עדות של עד אחד. לדוגמה, בעדות על אדם נשוי שמת, התירו לקבל עדות של יחיד כדי שהאשה הנשואה לו לא תישאר עגונה.

פסולי עדות

על פי ההלכה, עדות של חרש, שוטה וקטן וכן עדות של אשה לא מתקבלות בבית דין כלל, למעט מצבים מסוימים שבהם מקבלים עדותם. (ברוב המקרים שמקבלים עדות של יחיד מקבלים גם עדות של פסולים).

גם מי שנתפס בעבירה שיש בה חמדת ממון (שביצע עבירה עבור בצע כסף) נפסל לעדות.

ישנם פסולים נוספים המפורטים במשנה במסכת סנהדרין.

כל הקרובים (המפורטים במשנה) פסולים לעדות, בין אם הם קרובים לאחד מבעלי הדין, ובין אם הם קרובים אחד לשני.