פתיחת התפריט הראשי

חרש שוטה וקטן (לעיתים בראשי תיבות: חש"ו) הוא מעמד המופיע פעמים רבות בהלכה, המתאר קבוצה של אנשים שאינם בעלי-דעת, ואינם אחראים למעשיהם. מעמדם ההלכתי של חש"ו שונה מדינם של אנשים רגילים, בכמה עניינים בעיקר לעניין אי חיובם במצוות. כמו כן נאמר במשנה "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים[1]."

הגדרתםעריכה

חרשעריכה

בתלמוד במסכת חגיגה[2] נאמר:

חרש שדיברו בו חכמים בכל מקום - שאינו שומע ולא מדבר... המדבר ואינו שומע זהו חרש, שומע ואינו מדבר זהו אילם, זה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם

כך גם נפסק במשנה תורה לרמב"ם, שחרש שעליו חלים דיני חש"ו, הוא חרש שגם אינו שומע וגם אינו מדבר. חרש המדבר, או אילם השומע נחשבים ככל אדם.

למרות שדינו של החרש שווה בדרך כלל לזה של השוטה, הרי שבנושאים מסוימים (כגון בדיני ממונות ובדיני אישות), החרש נחשב כחשוב מהשוטה אשר אין לו דעה כלל.

בדורות האחרונים עלתה השאלה מה היחס ההלכתי לחרש-אילם בר דעת, יש שסברו שהוא עדיין נחשב כחרש כי "לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים"[3] ויש שטענו כי הוא לא נחשב חרש כי "מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו"[4] יש שסוברים כי בדורנו הדין שונה כיוון שיש את הכלים ללמדם.[5]

שוטהעריכה

במסכת חגיגה נאמר:

ת"ר איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו והמאבד כל מה שנותנים לו

דוגמאות אלו המובאות בגמרא, ניסו לסווג את השוטה כאדם אשר אינו יכול לחשוב בצלילות ואינו מסוגל לחיות חיים עצמאיים.

נחלקו רב הונא ורבי יוחנן בפירוש הברייתא. לפי דעת רב הונא נדרשים כל שלושת הסימנים כדי להגדיר אדם כשוטה גמור. רב הונא מנמק זאת בכך שכל אחד מהסימנים, כאשר הוא לבדו, הוא עשוי להראות על מחלת נפש מסוימת, שאינה בהכרח מגדירה את האדם כ"שוטה", מכיוון שהיא זמנית וחולפת[6]. אך רבי יוחנן חולק עליו וסובר שדי באחד מהסימנים כדי להגדיר אדם כשוטה. ברמב"ם ובשולחן ערוך נפסקה ההלכה כרבי יוחנן. לעומת זאת, דעת הירושלמי היא שדווקא הסימן "מאבד מה שנותנים לו" די בו כדי להוות סימן יחיד שהאדם העושה זאת שוטה, אך שאר הסימנים אינם מספיקים אלא אם כן נעשו כולם[7].

נחלקו הראשונים מה דינו של אדם העושה אחד מהדברים המפורטים כסימני שוטה, אך בכל שאר הדברים מתנהג כאדם פיכח. לפי דעת הרמב"ם[8], גם במקרה כזה, הוא מוגדר כשוטה (אך יש המפרשים בדבריו שהכוונה היא רק לעניין עדות[7]). כך גם כותבים הסמ"ע[9] (שכותב ש"פתי" הוא חסר דעת לכל דבר ו"שוטה" הוא אדם שנטרפה דעתו לעניין דבר אחד אך הוא שפוי בשאר הדברים). אך לפי הרמב"ם סימנים אלו המוזכרים בברייתא מועילים רק כדי להעמיד אדם בחזקת שוטה, כלומר - יש להניח שהוא שוטה עד שיתברר אחרת, אך אם רואים שדעתו צלולה, ניתן לסמוך עליו.

קטןעריכה

  ערך מורחב – קטן (הלכה)

קטן הוא צעיר אשר לא הגיע לגיל 13 ויום אחד (בר מצווה) ואשר אין לו סימני בגרות. קטנה היא צעירה שלא הגיעה לגיל 12 ויום אחד (בת מצווה) ושאין לה סימני בגרות.

דיני הקטן מחולקים לשתי תקופות עיקריות: תקופה שבה הוא נחשב כפעוט (גיל 6-8), ותקופת הקטנות עד גיל הבר מצווה.

דיניםעריכה

  • החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים.
  • חרש שוטה וקטן אין להם חזקה בחפץ הנמצא אצלם.
  • אין מקחם מקח ואין ממכרם ממכר כי אינם יודעים בטיב משא ומתן.
  • חרש שוטה וקטן פסולים לעדות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משנה, מסכת בבא קמא, פרק ח', משנה ד'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ב'.
  3. ^ שאלות ותשובות צמח צדק סימן ע"ג/ס"ח וכך סברו גם המהר"ם שיק בשו"ת מהר"ם שיק אבן העזר סימן ע"ט (המהר"ם שיק גם טוען שדעת כזאת היא לא באמת דעת) והרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד' סימן י"ז
  4. ^ רבי מרדכי הלוי הורוביץ שו"ת שבט סופר אבן העזר סימן כ"א וכך סברו גם בעל שו"ת נחלת בנימין בסימן ל"א ואליעזר דוד גרינוולד בשו"ת קרן לדוד
  5. ^ הרב שלמה זלמן אוירבך בחוברת מוריה אלול תשמ"ב
  6. ^ יעקב בזק, שופט בית המשפט השלום בירושלים "אחריותו הפלילית של הלקוי בנפשו" (ירושלים תשכ"ד) עמ' 226- 227
  7. ^ 7.0 7.1 שו"ת צמח צדק, אבן העזר חלק ב' סימן קנ"ב.
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות עדות, פרק ט'.
  9. ^ סימן ל"ה ס"ק כ"א