ברון פום שטיין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
GilCahana (שיחה | תרומות)
ברוקולי (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
[[תמונה:Hw-stein.jpg|ממוזער|200px|שמאל|[[היינריך פרידריך קרל, ברון פון אונד צום שטיין|הרוזן שטיין]]]]
'''הינרייך פרדריק קארל "רייכספרייהרר" פון שטיין''' (Heinrich Friedrich Karl Reichsfreiherr vom und zum Stein)
'''הינרייך פרדריק קארל "רייכספרייהרר" פון שטיין''' ([[גרמנית]]: '''Heinrich Friedrich Karl Reichsfreiherr vom und zum Stein''';{{כ}} [[26 באוקטובר]] [[1757]] - [[29 ביוני]] [[1831]]), [[מדינאי]] [[פרוסיה|פרוסי]], מוכר בעיקר כ[[ברון]] פון שטיין. יש הרואים ברפורמות שערך את סלילת הדרך ל[[איחוד גרמניה (המאה ה-19)|איחוד גרמניה]]. הוא קידם את ביטול ה[[צמיתות]] אולם התנה את שחרור האיכר בפיצוי ה[[אציל]] הפאודלי. חייב את בני ה[[אצולה]] בתשלום מס על האחוזות שבחזקתם ופעל ליצירת מערכת מוניציפלית מודרנית.
‏
([[26 באוקטובר]] [[1757]] - [[29 ביוני]] [[1831]]), [[מדינאי]] [[פרוסיה|פרוסי]], מוכר בעיקר כ[[ברון]] פון שטיין. יש הרואים ברפורמות שערך את סלילת הדרך ל[[איחוד גרמניה (המאה ה-19)|איחוד גרמניה]]. הוא קידם את ביטול ה[[צמיתות]] אולם התנה את שחרור האיכר בפיצוי ה[[אציל]] הפאודלי. חייב את בני ה[[אצולה]] בתשלום מס על האחוזות שבחזקתם ופעל ליצירת מערכת מוניציפלית מודרנית.
 
[[תמונה:Hw-stein.jpg|ממוזער|200px|שמאל|[[היינריך פרידריך קרל, ברון פון אונד צום שטיין|הרוזן שטיין]]]]
 
== סקירה כללית ==
 
שטיין, בן למשפחת אצולה [[פרנקוניה|פרנקונית]], נולד באחוזה משפחתית ליד העיר [[נאסאו]]. הוא למד ב[[גטינגן]] (Göttingen) ומיד אחר כך נכנס לשירות המדינה. כבר בתחילת דרכו הציבורית ניסה ליזום שינויים אולם השמרנים הפרוסים מנעו זאת. ב־[[1807]] הושעה מתפקידו על ידי המלך, כיוון שסירב לקבל את תפקיד שר החוץ, אולם הוא נקרא לשוב לשירות המדינה עם חתימת [[שלום טילסיט]]. לאחר שנודע כי שטיין כתב דברי ביקורת כנגד [[נפוליאון]] הוא חויב להתפטר ב־[[24 בנובמבר]] [[1808]]. הוא פרש ל[[האימפריה האוסטרית|אימפריה האוסטרית]] ובעת שהותו שם, הוזמן לרוסיה על ידי [[אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה|הצאר אלכסנדר]] ב־[[1812]]. לאחר [[קרב לייפציג]] ב־[[1813]], חזר שטיין לפרוסיה ומונה לראש המועצה האדמיניסטרטיבית של המדינות הגרמניות המשוחררות.
 
 
== מציאות פוליטית והתפתחות אידאולוגית ==
 
שטיין היה הילד התשיעי של קארל פיליפ והנרייטה קארולין. בדומה לאביו היה אדם קשוח ומהיר חימה אולם בניגוד אליו ניחן ביכולות רטוריות ואנליטיות גם יחד. משפחתו השתייכה ל[[מסדר אבירים|מסדר האבירים]] האימפריאלי של [[הקיסרות הרומית הקדושה]] אשר היוו את מעמד הביניים בין הנסיכים השולטים לבין נתיני ה[[אימפריה]]. בבעלות המסדר היו שטחים נרחבים, הם היו כפופים באופן ישיר ל[[אימפרטור]] אולם לא היה להם כוח אלקטורלי ב[[דיאט]]. באחרית ימיו הביע שטיין את תודתו להוריו אשר העניקו לו חינוך קפדני לדת ולערכים גרמניים ואביריים גם יחד. רעיונות [[ליברליזם|ליברליים]] בריטיים השפיעו על הלך מחשבתו של שטיין הצעיר בדיוק כפי שהשפיעו על [[וולטיר]], [[ז'אן-ז'אק רוסו|רוסו]], [[טאלירן]] ורבים נוספים ב[[המאה ה-18|מאה ה־18]]. נראה כי שטיין לא זכה לחינוך מסודר עד [[1773]] - השנה בה החל את לימודיו באוניברסיטת גטינגן ב[[האנובר]] בעזרתו של מורה פרטי. באקדמיה התמקד בלימודי [[משפטים]], אולם במקביל השקיע את זמנו הפנוי בלימוד ה[[היסטוריה]] וה[[פוליטיקה]] האנגלית. ב־[[1777]] עזב את גטינגן ועבר ל[[וצלאר]] - המרכז המשפטי של הקיסרות, משום שהאמין כי עליו לראות את המערכת המשפטית בפעולה כהכנה לקריירה המשפטית שלו. לאחר שבילה זמן מה בערי הבירה של המדינות הדרום-גרמניות, התיישב ב[[רגנסברג]] (Regensburg) כדי לבחון מקרוב את פעולותיו של הדיאט האימפריאלי.
 
== הכניסה לשירות המדינה ==
 
ב־[[1779]] נסע ל[[וינה|ווינה]] ומשם המשיך ל[[ברלין]] ב־[[1780]]. בבירה הפרוסית, כתוצאה מהערצתו ל[[פרידריך השני, מלך פרוסיה|פרידריך השני]] (הגדול) וגם כתגובה לסלידתו מארגון האדמיניסטרציה בווצלאר, החליט להצטרף לשירות המדינה. במהרה מונה למשרה בכירה בשירות מחלקת ה[[מכרה|מכרות]] והמפעלים של הממלכה, לצדו של מנהל המחלקה פרידריך אנטון פון היינץ (Friedrich Anton von Heynitz), אשר לימדו את עקרונות הכלכלה והמנהל הציבורי. כבר ביוני נשלח לראשונה כשגריר פרוסי לחצר ב[[מיינץ]] (Mainz) ובהמשך לערים נוספות, אולם עד מהרה החליט להתרחק מן ה[[דיפלומטיה]] ויצא לסיור ב[[אנגליה]] בין השנים [[1786]]-[[1787]] כדי להשלים את מחקרו אודות ה[[מסחר]] ועסקי המכרות. בנובמבר 1787 מונה לחבר בדירקטוריון לענייני מלחמה וריבונות (Kammerdirektor) וב־[[1796]] מונה ל[[מנכ"ל]] של כל אזורי [[וסטפליה]] לענייני מסחר ומכרות. כחלק מהשינויים שהנהיג שטיין באזורים הללו היה גם פרויקט הרחבת [[נהר הרור]] שהפך זה מכבר למוצא חשוב ל[[פחם]] המקומי. הוא גם דאג לשיפור תנאי הניווט [[בנהר הווסר]] (Weser) ולטיפוחן של הדרכים הסלולות באזור. ביוני [[1793]] נישא ל[[רוזן|רוזנת]] וילהלמין פון-ואלמודן ( Wilhelmine von Wallmoden) בתו של גנרל-[[פלדמרשל]] הרוזן [[לודוויג פון ואלמודן-גימבורן]] (Ludwig von Wallmoden-Gimborn), מי השהיה בנו הלא חוקי של [[מלך בריטניה]] [[ג'ורג' השני]].
 
== תקופת המהפכה הצרפתית ==
 
שלא כרבים בגרמניה, אשר נסחפו אחר הרעיונות החדשניים של [[המהפכה הצרפתית]], נראה כי שטיין לא הושפע כלל ממצע רעיוני זה. הוא שלל את הלגיטימיות של המהפכה בשל מגמותיה ההרסניות כלפי הסדר הקיים וההתפתחות הטבעית בגרמניה, יחד עם זה, הוא הבחין בכוח הלאומי האדיר שנגזר מן הרפורמות הרדיקליות שהתחוללו ב[[צרפת]]. מלחמת הפרוסים עם הכוחות המהפכניים הסתיימה ב[[הסכם באזל]] באפריל [[1795]] והשלום נמשך עד [[1806]] – השנה בה נחלו הפרוסים את התבוסה הצורבת לחילות נפוליאון ב[[קרב ינה]]. באופן פרדוקסלי, לא השכילה פרוסיה להתחזק בתקופת השלום, בעיקר בשל אופיו החלש של [[וילהלם פרידריך השני]] אשר ירש את הכתר ב־[[1797]]. כמו אביו, גם מלך זה הניח את רוב ענייניה החשובים של הממלכה בידיהם של יועצי סתרים חסרי אחריות. במציאות פוליטית זו, מונה שטיין ב־[[1804]] לשר המסחר. כבר בשלב מוקדם בשירותו נאלץ למחות כנגד המדיניות הפרו-צרפתית שהנהיג השר הבכיר במשרדו - כריסטיאן גראף פון-הוגוויץ', מדיניות שלדעתו הכבידה על התנהלותה הכללית של האדמיניסטרציה הפרוסית. ברם, מחאה זו לא נשאה פרי והמדיניות הפרוסית נשארה כפי שהייתה. מאוחר יותר הציע המלך לשטיין את משרד החוץ, אולם הוא דחה זאת וטען כי אין ביכולתו לנהל את המשרד מבלי לערוך שינויים מרחיקי לכת במערכת השלטונית כולה. שטיין הציע למלך את מינויו של [[קארל אוגוסט פון-הרדנברג]] תחתיו אולם המלך סירב - לא לפני שגער והאשים את שטיין בחוסר ציות ובהעלבת המלך. לפיכך נאלץ שטיין הצעיר, חדור האמביציה, לעזוב את תפקידו בדיוק בתקופה שצבאות נפוליאון כבשו את פרוסיה.
 
== רפורמות בתקופת נפוליאון ==
בחפשו אחר דמות פוליטית מתאימה אשר תשכיל ליישם את הרפורמות שלו, ביקש נפוליאון למנות את שטיין לתפקיד. ב־[[8 באוקטובר]] 1807, בניגוד גמור לרצונו ובמצוות נפוליאון, העניק המלך לשטיין סמכויות פוליטיות רחבות. באופן פורמלי, שטיין היה לדיקטטור של הממלכה המצומצמת הפרוסית, הוא ראה במינוי הנפוליאוני הזדמנות פז ליישם את הרפורמות שעליהן חלם בשנים שעברו. עם כניסתו לתפקיד ביטל את מוסד ה[[צמיתות]] ובכך שיחרר את האיכרים, להלכה, מזרועות האציל הפיאודלי. יחד עם זאת, כחלק מביטול הצמיתות חויבו האיכרים לפצות את בעלי האחוזות ולפדות עצמם באמצעות כסף או קרקע. בנוסף, ביטל שטיין את שייכות הקרקע למעמד פרטיקולארי ובכך איפשר, לראשונה בפרוסיה, לסחור בקרקעות באופן חופשי. [[אדיקט האמנציפציה]], אשר יושם בפרוסיה, הלכה למעשה, באוקטובר [[1810]], כלל גם את עקרון [[חופש העיסוק]], אשר פתח צוהר ראשוני למוביליות חברתית. מבחינה זו, מיעוטים אתניים רבים, ובכלל זה גם ה[[יהודים]], שעד כה הופלו על-פי חוק בפרוסיה, זכו לשיפור מעמדי הודות לאקט האמנציפטורי של שטיין. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הפרוסית שמישהו העז לקרוא תגר על החלוקה הימי-ביניימית ההירארכית של המעמדות. בנוסף, הוא חיזק את הקבינט ודחף ל[[רפורמה]] במבנה הצבאי אשר כללה, בין היתר, את הניסיון הפרוסי הראשוני ליצירת צבא עממי המורכב מפלוגות סדירות וממערך [[כוחות מילואים|מילואים]]. אולם, מלוא מרצו הוקדש לענייני ציבוריים, ומבחינה זו, הצליח לבצע מספר רפורמות במבנים המוניציפליים אשר העניקו אוטונומיה שלטונית, [[דה יורה]], לערים הפרוסיות ואף לכפרים הגדולים.
 
בחפשו אחר דמות פוליטית מתאימה אשר תשכיל ליישם את הרפורמות שלו, ביקש נפוליאון למנות את שטיין לתפקיד. ב־[[8 באוקטובר]] 1807, בניגוד גמור לרצונו ובמצוות נפוליאון, העניק המלך לשטיין סמכויות פוליטיות רחבות. באופן פורמלי, שטיין היה לדיקטטור של הממלכה המצומצמת הפרוסית, הוא ראה במינוי הנפוליאוני הזדמנות פז ליישם את הרפורמות שעליהן חלם בשנים שעברו. עם כניסתו לתפקיד ביטל את מוסד ה[[צמיתות]] ובכך שיחרר את האיכרים, להלכה, מזרועות האציל הפיאודלי. יחד עם זאת, כחלק מביטול הצמיתות חויבו האיכרים לפצות את בעלי האחוזות ולפדות עצמם באמצעות כסף או קרקע. בנוסף, ביטל שטיין את שייכות הקרקע למעמד פרטיקולארי ובכך איפשר, לראשונה בפרוסיה, לסחור בקרקעות באופן חופשי. [[אדיקט האמנציפציה]], אשר יושם בפרוסיה, הלכה למעשה, באוקטובר [[1810]], כלל גם את עקרון [[חופש העיסוק]], אשר פתח צוהר ראשוני למוביליות חברתית. מבחינה זו, מיעוטים אתניים רבים, ובכלל זה גם ה[[יהודים]], שעד כה הופלו על-פי חוק בפרוסיה, זכו לשיפור מעמדי הודות לאקט האמנציפטורי של שטיין. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הפרוסית שמישהו העז לקרוא תגר על החלוקה הימי-ביניימית ההירארכית של המעמדות. בנוסף, הוא חיזק את הקבינט ודחף ל[[רפורמה]] במבנה הצבאי אשר כללה, בין היתר, את הניסיון הפרוסי הראשוני ליצירת צבא עממי המורכב מפלוגות סדירות וממערך [[מילואים]]. אולם, מלוא מרצו הוקדש לענייני ציבוריים, ומבחינה זו, הצליח לבצע מספר רפורמות במבנים המוניציפליים אשר העניקו אוטונומיה שלטונית, [[דה יורה]], לערים הפרוסיות ואף לכפרים הגדולים.
 
הקץ לשלטונו של שטיין הגיע זמן קצר לאחר תחילת הרפורמות - באוגוסט 1808, סוכן חרש צרפתי פתח את אחד ממכתביו של שטיין שבו נמסר כי הוא מקווה שגרמניה כולה תצמיח מרד לאומי, בדומה לזה של [[ספרד]]. כבר בספטמבר, נפוליאון החל לוחץ על פרידריך וילהלם להדיח את הרפורמטור הפרוסי ולהחרים את כל רכושו ממלכת [[וסטפליה]]. נראה כי המלך הפרוסי ניסה להתחמק מציוויו של הרודן הצרפתי אולם האחרון הצהיר, בתהלוכת ניצחון שערך עם כיבוש [[מדריד]], כי שטיין הוא אויבה של צרפת ושל קונפדרציית הריין ולפיכך ציווה להחרים את כל רכושו ב[[קונפדרציה]]. מיד הבין שטיין כי חייו בסכנה ובעזרת עמית לספסל הלימודים הצליח להימלט מברלין ב־[[5 בינואר]] 1809 ל[[בוהמיה]].
 
== רפורמות נוספות ==
שלוש שנים חי הגולה ב[[האימפריה האוסטרית|אימפריה האוסטרית]], עד שב־[[1812]] נעתר להזמנתו של ה[[צאר]] הרוסי [[אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]] להגיע לבירתו [[סנקט פטרבורג]]. הצאר הבין כי שטיין יוכל לשמש לו כיועץ מאחר וגמלה בו ההחלטה שלא להיכנע לכוחות הצרפתיים, במקביל התברר לצאר כי האוסטרים יצטרפו לכוחות הצרפתיים במתקפתם כנגד ה[[רוסים]]. כאשר הצבא הנפוליאוני צעד שוב לעבר פרוסיה בסוף 1812, שטיין הפציר בצאר לתקוף ולשחרר את אירופה מן העול הצרפתי. ואכן שיתוף הפעולה הרוסי-פרוסי לא אחר לבוא: ב־[[30 בדצמבר]] באותה שנה, חתם הגנרל [[פון ורטנבורג]] הסכם שיתוף פעולה עם הרוסים, שכלל גם מתן מעבר חופשי לכוחות הרוסיים ברחבי פרוסיה. במקביל שטיין פעל כאדמיניסטרטור זמני בפרובינציות המזרחיות והמערביות של פרוסיה, ומתוקף תפקידו הקים אספת נציגים אשר בפברואר 1813 הקימה את ה־Landwehr - מיליציית [[מילואים]] ואת ה־Landsturm - התשובה הלאומית-פרוסית לצבא העם הנפוליאוני. במקביל, קרא שטיין למלחמה חסרת פשרות כנגד הרודן הצרפתי. עם התגבשות הקואליציה האנטי-נפוליאונית, ועם הצטרפותן של [[אנגליה]] ו[[אוסטריה]], שטיין מונה למנהל האדמיניסטרציה של השטחים המשוחררים. לאחר [[קרב לייפציג]] שנערך בין ה־[[16 באוקטובר|16]] ל-[[19 באוקטובר]] 1813, נכנס שטיין לעיר המשוחררת והביע את דעתו על השליטה הנפוליאונית: "הרי זה לפניכם – המרקם המפלצתי שהורכב מדם ודמעות של מיליונים רבים, ונתמך בשגעונו של טירן ארור. מכל קצוות גרמניה יש להכריז ולומר כי נפוליאון הוא בן-עוולה ואויבו של המין האנושי."
שלוש שנים חי הגולה ב[[האימפריה האוסטרית|אימפריה האוסטרית]], עד שב־[[1812]] נעתר להזמנתו של ה[[צאר]] הרוסי [[אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]] להגיע לבירתו [[סנקט פטרבורג]]. הצאר הבין כי שטיין יוכל לשמש לו כיועץ מאחר וגמלה בו ההחלטה שלא להיכנע לכוחות הצרפתיים, במקביל התברר לצאר כי האוסטרים יצטרפו לכוחות הצרפתיים במתקפתם כנגד ה[[רוסים]]. כאשר הצבא הנפוליאוני צעד שוב לעבר פרוסיה בסוף 1812, שטיין הפציר בצאר לתקוף ולשחרר את אירופה מן העול הצרפתי. ואכן שיתוף הפעולה הרוסי-פרוסי לא אחר לבוא: ב־[[30 בדצמבר]] באותה שנה, חתם הגנרל [[פון ורטנבורג]] הסכם שיתוף פעולה עם הרוסים, שכלל גם מתן מעבר חופשי לכוחות הרוסיים ברחבי פרוסיה. במקביל שטיין פעל כאדמיניסטרטור זמני בפרובינציות המזרחיות והמערביות של פרוסיה, ומתוקף תפקידו הקים אספת נציגים אשר בפברואר 1813 הקימה את ה־Landwehr - מיליציית [[מילואים]] ואת ה־Landsturm - התשובה הלאומית-פרוסית לצבא העם הנפוליאוני. במקביל, קרא שטיין למלחמה חסרת פשרות כנגד הרודן הצרפתי. עם התגבשות הקואליציה האנטי-נפוליאונית, ועם הצטרפותן של [[אנגליה]] ו[[אוסטריה]], שטיין מונה למנהל האדמיניסטרציה של השטחים המשוחררים. לאחר [[קרב לייפציג]] שנערך בין ה־[[16 באוקטובר|16]] ל-[[19 באוקטובר]] 1813, נכנס שטיין לעיר המשוחררת והביע את דעתו על השליטה הנפוליאונית: "הרי זה לפניכם – המרקם המפלצתי שהורכב מדם ודמעות של מיליונים רבים, ונתמך בשגעונו של טירן ארור. מכל קצוות גרמניה יש להכריז ולומר כי נפוליאון הוא בן-עוולה ואויבו של המין האנושי."
 
== העידן הפוסט-נפוליאוני ==
 
לאחר הסרת העול הצרפתי ביקש שטיין לעצב מחדש את החוקה הפרוסית ברוח ליברלית ולהעניק לה נופך לאומי, אולם המגמות הריאקציונריות של הנסיך האוסטרי [[מטרניך]], אשר שיכנע את שליטי המדינות הדרומיות והמרכזיות בגרמניה לאמץ את משנתו, מנעו משטיין להציג רפורמה קונסטיטוציונית כלל-גרמנית. הוא גם הביע אכזבה מה[[קאנצלר גרמניה|קאנצלר]] הפרוסי הרדנברג אשר לא השכיל לספח את [[סקסוניה]] למדינה הפרוסית. ב־[[24 במאי]] [[1815]], הוא שלח לצאר הרוסי ביקורת מפורטת על המגמות הפדראליות שיושמו במדינות הגרמניות. בשעה שהבין כי לא יוכל להוציא לפועל את רעיונותיו הלאומיים והליברליים, החליט שטיין לפרוש, לאחר שראה כי המלך הפרוסי מעכב את שינוי שיטת הבחירות ולמעשה פעל על-פי תכתיבי ה"קונצרט האירופי" שגובש ב[[קונגרס וינה]]. שטיין סירב להשתתף כנציג ב[[פרלמנט של פרנקפורט]], אשר בו ראה חיקוי גרוע למוסד הפדראלי המרכזי אליו שאף. בין השנים [[1820]]-[[1818]] השקיע את מלוא אונו לייסוד החברה לעידוד המחקר ההיסטורי ולפרסום ה־Monumenta Germaniae Historica