תאובלד וולף טון – הבדלי גרסאות

ה[[הדירקטוריוןדירקטורט]] הצרפתי, אשר קיבל ידיעות מגורמים אחרים המאשרים כי אירלנד בשלה להתקוממות, הסכים לבסוף לשלוח משלחת צבאית, אשר יצאה ב-[[15 בדצמבר]] 1796. המשלחת, ארבעים ושלוש ספינות הנושאות ארבעה עשר אלף אנשים, וכמות אדירה של נשק, הפליגה מן העיר [[ברסט (צרפת)|ברסט]] בדרך לאירלנד. טון, על סיפונה של אחת ה[[ספינה|ספינות]], גילה בוז לרמת הימאות של הצרפתים, דבר שהצדיק עצמו, שכן המשלחת היוותה כישלון צבאי בולט. הספינות הצרפתיות תעו אל מול חופי אירלנד ב[[מזג אוויר]] סוער. כאשר התקרבו הספינות ל[[מפרץ בנטרי]] נצפו על ידי המון מתפללים שיצאו מ[[כנסייה]] מקומית, והזעיקו את הצבא באמצעות פעמוני הכנסייה. סירה אחת ובה מספר אנשים ותחמושת הצליחה להגיע לחוף ונתפסה מיד. כיום מוצגת הסירה במוזיאון הימי הלאומי בדבלין. טון נמלט בחזרה לצרפת מבלי להשיג דבר, ושירת זמן מה בצבא הצרפתי. ביוני [[1797]] נטל חלק בהכנות למשלחת נוספת, זו הפעם של הצי ה[[הולנד|הולנדי]], אשר הושמדה על ידי הצי הבריטי עוד בדרכה לאירלנד. טון שב לפריז, ושם מצא כי [[נפוליאון]] אשר הגיע בינתיים לעמדת כוח, נלהב פחות מן ההרפתקה האירית ממה שהיו קודמיו.

כאשר פרצה לבסוף המרידה בראשות הלורד [[אדוארד פיצג'רלד]] בשנת [[1798]] הפציר טון בדירקטוריוןבדירקטורט לשלוח סיוע מיידי למורדים. הצרפתים הסכימו לשלוח מספר כוחות קטנים שנחתו בו זמנית במספר נקודות. כוח פשיטה אחד כזה הצליח לנחות במחוז קונוט ולגרום שם מעט נזק, לפני שהושמד. בכוח זה השתתף אחיו של טון, מתיו, אשר נשפט כבוגד ונתלה על ידי האנגלים. טון לקח חלק בפשיטה אחרת, ונשבה באוקטובר [[1798]]. על אף שלבש מדים צרפתיים זוהה טון על ידי שוביו. במשפטו בדבלין הביע טון את עוינותו לאנגליה, ואת מטרתו להפריד בין אירלנד ובין אנגליה "במלחמה הוגנת". הוא נידון למוות ב-[[12 בנובמבר]] [[1798]], אך שיסף את גרונו באמצעות אולר ומת מפצעיו בטרם הוצא גזר הדין אל הפועל.