ארנד ליפהרט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור
מאין תקציר עריכה
שורה 9:
עבודתו המאוחרת של ליפהרט התמקדה בהבדלים הרחבים יותר בין דמוקרטיות הפועלות בשיטה הרובנית (השיטה בה מתנהלות בחירות, לרוב בין שתי מפלגות עיקריות, ובה "המנצח זוכה בכל" ואילו המפסיד יוצא לתקופה קצובה לאופוזיציה, ומאבד את האפשרות לקבל חלק בשלטון) ובין דמוקרטיות של "[[קונצנזוס]]". על אף שליפהרט פיתח את מודל הדמוקרטיה ההסדרית בעיקר למדינות בעלות שסע אתני, דתי או מעמדי, הוא רואה את הדמוקרטיה הפועלת בשיטת הקונצנזוס כמתאימה לכל חברה. בניגוד לדמוקרטיה הרובנית, הדמוקרטיות הפועלות בשיטת הקונצנזוס הן בעלות [[מפלגה|מפלגות]] רבות, שיטה פרלמנטרית עם ממשלה רחבה, הכוללת את מרבית הפלגים, שיטת בחירות יחסית, מבנה קורפורטיבי של קבוצות אינטרס, לעתים מבנה [[פדרציה|פדרטיבי]], שני בתי פרלמנט, ו[[חוקה]] קשיחה המוגנת באמצעות [[ביקורת שיפוטית]]. מוסדות אלו מבטיחים, ראשית, כי רק רוב מוצק יוכל לשלוט במדיניות, ושנית, שמרגע שהקואליציה מתבססת בשלטון, יכולתה לצמצם את זכויות המיעוט היא מוגבלת.
 
בספרו "Patterns of Democracy" {{כ}} ([[1989]]) מונה ליפהרט שלושים ושש דמוקרטיות המשתמשות בגישה זו. הוא מוצא כי הדמוקרטיות של קונצנזוס הן מדינות "נעימות ועדינות" יותר, יש בהן אחוזי מאסר נמוכים יותר, שימוש נמוך יותר ב[[עונש מוות]], שמירה טובה יותר על הסביבה, כמות גדולה יותר של עובדים זרים, והוצאה רבה יותר על [[רווחה]], תכונות שלדעתו עשויות למשוך כל דמוקרט. הוא מוצא כי התרבותה[[תרבות פוליטית|תרבות הפוליטית]] במדינות אלו היא פחות עימותית, ההליכים הם ענייניים יותר, ותוצאות ההליכים הן אתיות יותר.