|
'''קו קורזוןקרזון''' הינו [[קו גבול]] שהוצע בשנת [[1919]] על ידי שר החוץ הבריטי, הלורד [[ג'ורג' נתניאל קורזוןקרזון]] בין [[פולין]] במערב, ובין [[ליטא]], [[רוסיה]] ו[[אוקראינה]] במזרח. הקו הסתמך באופן גס על הגבול בין [[פרוסיה]] ו[[רוסיה]] בשנת [[1797]], לאחר חלוקתה השלישית של הממלכה הפולנית, אשר היה הגבול האחרון שהוכר על ידי [[בריטניה]]. חלוקת פולין בשנת [[1939]] בין [[גרמניה הנאצית]] ו[[ברית המועצות]], לפי הנספח הסודי של [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]], לאחר כיבושה של פולין על ידי צדדים אלו בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], הייתה על פי קווים אלו, בסטייה מהם באזור [[ביאליסטוק]] בצפון ובאזור [[גליציה]] בדרום. הקו שימש כבסיס לקביעת הגבול בין [[פולין]] ו[[ברית המועצות]] בשנת [[1945]], אם כי נערכו בו שינויים משמעותיים.
[[תמונה:Map of Poland (1945)_HE.png|שמאל|617px|גבולות פולין והשינויים הטריטוריאלים בין 1919 ל-1945. קו קורזוןקרזון הוא הקו הירוק העובר במרכז המפה.]]
לעתים נאמר כי קו קורזוןקרזון ייצג את קו הגבול האתני בין הפולנים במערב, והסלאבים האחרים (רוסים, בלארוסים, אוקראינים) במזרח. זו לא הייתה כוונתו של קורזוןקרזון בעת שפרסם את הצעתו, שהסתמכה, כאמור, על נימוקים היסטוריים ולא אתניים. למרות זאת אכן ייצג הקו חלוקה משוערת, אם כי גסה, בין אזורים במערב שהיו מעורבים, אם כי עם רוב פולני ברור, ואזורים במזרח שהיו מעורבים, ובהם מיעוט פולני ורוב אתני שונה.
==היסטוריה של קו קורזוןקרזון==
בסוף [[מלחמת העולם הראשונה]], לאור ההסכמה הכללית של [[מדינות ההסכמה]] על הקמת מדינה פולנית בשטחים שהיו חלק מן [[האימפריה הרוסית]], [[האימפריה האוסטרו הונגרית]] ו[[גרמניה]], קבע [[הסכם ורסאי]] כי שאלת גבולותיה המזרחיים של פולין תקבע "בסופו של דבר". השטחים שבין פולין ושכנותיה במזרח היו מאוכלסים באוכלוסייה מעורבת של פולנים, [[ליטא|ליטאים]], [[יהודים]], [[אוקראינה|אוקראינים]] ו[[בלארוס|בלארוסים]], כאשר אף אחת מקבוצות אתניות אלו אינה מהווה רוב. הלורד קורזוןקרזון, בשם מדינות ההסכמה, הציע קו היורד מ[[הרודנה]] דרך [[ברסט ליטובסק]] עד ל[[לבוב]], כאשר הוא אינו קובע בבעלות מי תישאר לבוב עצמה (גרסה מאוחרת יותר הותירה את לבוב בידי פולין).
[[רוסיה]] הייתה מצויה באותו זמן ב[[מלחמת האזרחים הרוסית|מלחמת אזרחים]] בעקבות [[המהפכה הבולשביקית]], ולא הייתה ממשלה רוסית המוכרת על ידי מדינות ההסכמה איתה ניתן לשאת ולתת. עם זאת, אחד המעשים הראשונים של הממשלה הרוסית החדשה היה התנערות מן ההסכמים שהביאו לחלוקת פולין. דבר זה הותיר פתח לטענה כי מבחינה חוקית פולין הינה עתה הבעלים של כל השטח שהיה ברשותה במזרח לפני חלוקתה הראשונה בשנת [[1772]]. עם זאת לא היה המשטר הבולשביקי ברוסיה אוהד את המטרה הפולנית. [[יוזף פילסודסקי]] על אף עברו ה"סוציאליסטי" ייצג זרם מחשבתי שונה לחלוטין מאשר [[לנין]]. המהפכנים הרוסים חלמו להפיץ את המהפכה אל המערב, דרך [[פולין]]. בנסיבות אלו, בהן הגבול אינו ברור, ובהן קיימים לכל צד סיבות טובות לרצות לקבוע עובדות על חשבון הצד השני, ברור היה כי הלחימה הינה בלתי נמנעת.
בדצמבר [[1919]] הכריזו בעלות הברית כי הם מכירים בזכותה של ממשלת פולין "לארגן ממשל סדיר" בשטחים שממערב לקו, וכי זכותה לשטחים אלו "נשמרת".
במהלך [[המלחמה הפולנית סובייטית]] בין שנת [[1919]] ל־[[1921]] הבולשביקים הצליחו לחדור עד לבה של פולין, ואף להטיל מצור על [[ורשה]]. ביולי [[1920]] הציע הלורד קורזוןקרזון קו הפסקת אש אשר תאם את הצעתו מן השנה הקודמת. הסובייטים סירבו, בהאמינם כי ידם על העליונה, וכי יוכלו לכפות הסדר מתאים יותר. באוגוסט [[1920]] הובסו הסובייטים על ידי [[יוזף פילסודסקי]] ו[[ולדיסלב שיקורסקי]] בקרב ורשה, ואולצו לסגת. במרץ [[1921]] נחתם ב[[ריגה]] הסכם שבו אולצו הסובייטים לסגת מזרחה לקו קורזוןקרזון, ולהעניק לפולין שטחים נרחבים ב[[לבוב]], ואף את [[וילנה]] (שהייתה באותה עת עיר עם רוב פולני). כל השטח, להוציא את מחוז וילנה שבו הוקמה [[ליטא המרכזית]], סופח ב-[[1920]] לפולין. ב־[[1922]] נערך [[משאל עם]] ב[[ליטא המרכזית]], ו־65% מן הנשאלים הצביעו כי ברצונם להסתפח לפולין. הגבול הפולני סובייטי שהיה תוצאת הסכם ריגה אושר על ידי [[חבר הלאומים]] בשנת [[1923]], ואושרר בהסכמים שונים בין פולין ובין ברית המועצות.
על פי [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]] מאוגוסט [[1939]] נחלקה פולין בין ברית המועצות וגרמניה לאורך נהרות ה[[סן (פולין)|סן]], [[ויסלה]] ו[[נרב]]. לאחר ביצועו הצבאי של ההסכם וחלוקת פולין בין הנאצים והקומוניסטים בספטמבר 1939, סיפחה [[ברית המועצות]] לשטחה את כל השטחים שממזרח לקו קורזוןקרזון, בתוספת העיר [[ביאליסטוק]] ושטחי [[גליציה]] המזרחית. רובם של השטחים הללו חולק בין [[בלארוס]] ו[[אוקראינה]] שהיו אז חלק מ[[ברית המועצות]], לאחר ביצוע "משאלי עם". העיר וילנה, עם שטח קטן מסביבה נמסר אחרי מו"מ ל[[ליטא]] בתמורה הגדלת ההשפעה הסובביטית בה ובסופו של דבר סיפוחה לברית המועצות. עד [[1941]] הנהיגו הסובייטים באיזור משטר דיכוי אכזרי והגלו עשרות אלפי פולנים ויהודים ל[[גולאג|גולאגים]] בסיביר. בנוסף, מאות אלפי פולנים ויהודים נמלטו למזרח ביולי [[1941]] לאחר שהשטחים נכבשו על ידי הנאצים במהלך [[מבצע ברברוסה]] – ההתקפה הגרמנית על ברית המועצות. במהלך הכיבוש הגרמני הושמדה רוב האוכלוסייה היהודית בשטחים אלו.
בשנת [[1944]] כבשו הסובייטים את השטחים בחזרה מידי הגרמנים, והכריזו באופן חד צדדי כי הגבול בין ברית המועצות ובין גרמניה בשנת [[1939]] (המבוסס, כאמור, על קו קורזוןקרזון), יהיה לגבול החדש בין ברית המועצות ובין פולין. אם כי ביאליסטוק הושבה לידי פולין. [[הממשלה הפולנית הגולה]] שישבה ב[[לונדון]] התנגדה לפעולה זו נמרצות, אך ב[[ועידת טהרן]] וב[[ועידת יאלטה]] הצליח [[סטלין]] להביא את [[צ'רצ'יל]] ו[[פרנקלין דלנו רוזוולט|רוזוולט]] להסכים לקו החדש.
כאשר חדלה ברית המועצות להתקיים בשנת [[1991]] היה הקו לגבולה המזרחי של פולין עם [[ליטא]], [[בלארוס]] ו[[אוקראינה]].
==אתנוגרפיה של השטח שממזרח לקו קורזוןקרזון==
השטח שהשתרע בין קו קורזוןקרזון, ובין הגבול אותו הצליחה פולין להשיג ב־[[1921]] כלל כ־12 מיליון תושבים על שטח של 188,000 קמ"ר. על פי סטטיסטיקות ממפקד האוכלוסין הפולני מ־[[1931]] (אשר יש להניח כי היה מוטה לטובת הפולנים) הורכבה האוכלוסייה מן הרכיבים הבאים:
*פולנים – 4,794,000 – 39.9%.
|
