תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 22:
 
==סוגי העמלות==
העמלות הראשונות היו על פעולות הקשורות בביצוע עיסקות [[סחר בינלאומי]] כמו [[אשראי דקומנטרי]]. תפקיד הבנק בעיסקות אלה הוא הכרחי שכן לא נעשית עיסקה בתחום זה ללא הבנק. יחד עם זאת, המומחיות הדרושה לביצוע העיסקה הוא רב ולכן ניתן היה לדרוש תשלום מיוחד מהעוסק בסחר הבילאומי. בעיסקאות [[ייצוא]] שהמדינה בקשה לעודד היה נהוג לתת פיצוי ממשלתי עקיף, אשר נועד בין השאר לכסות על העמלות הבנקאיות ושאר העמלות, כמו של עמילי המכס וחברות הביטוח בתחום זה.
 
העמלות על עיסקות ב[[מטבע חוץ]] החלו כאשר הבנקים ביקשו להבחין בין העלויות של רכישת מטבעות ומכירתם הנקבעות בהתאם לתנאי השוק לבין ההוצאות שלהן בגין ביצוע העיסקות. בעוד שהעלויות הראשונות היו ברורות וניתן היה לראות אותן בפומבי בכל עת, בעבר במכשירי [[רויטר]] ובהווה ב[[אינטרנט]], הרי העלויות מהסוג השני היו נתונות לשיקולים מסחריים כמו שאר העמלות.
 
העמלות בעיסקות [[נייר ערך|ניירות הערך]] הן מסוגים אחדים: על ביצוע עיסקות קנייה ומכירה, על ניהול הפקדון למשמרת של ניירות הערך ועמלות מיוחדות הקשורות בפעולות בניירות ערך. בתחום זה קיימת תחרות רבה שכן הפעילות של הגופים מחוץ לבנקים ב[[שוק ההון]] היא רבה. לקוחות אשר להם [[תיק השקעות|תיקי השקעות]] גדולים עשויים לשלם עמלות נמוכות יותר בגין ניהול חשבונם. יחד עם זאת, הם עשויים לשלם תשלום גבוהה על ניהול תיק ההשקעות ובכך המוסדות הפיננסיים מפצים עצמם על העלויות.
 
עמלות על פעולות בחשבון ה[[לקוח פרטי]] בבנקאות הונהדו רק אחרי [[משבר מניות הבנקים]] בשנות ה-80 למאה הקודמת. עד אז השירותים ניתנו בחינם, בפועל "סובסדו" על ידי גביית העמלות בתחומים אחרים. לשם המחשה, הלקוח הפרטי לא היה מודע כי במחיר עבור ה[[סוכר]] שהוא קונה בחנות כלולה עמלת ייבוא, אשר מכסה לבנק את השרות ללקוח הפרטי. לאחר משבר המניות הונהגה בבנקים מדיניות של "רציונליציה" והוחל בגביית עמלות מלקוחות פרטיים: תחילה בשיעורים נמוכים ובהמשך, עדיין בשיעורים נמוכים, אבל על היקף רחב יותר של שירותים.