קרב דרפאנה – הבדלי גרסאות

|קרב אחרי=[[קרב איגוסהאייגוסה]] (241 לפנה"ס)

|כוח ראשון=120 אניותאוניות

|צד ראשון-אבדות=93 אניותאוניות נפלו שלל לידי האויב

משנכנסה המלחמה לשנתה הארבע-עשרה (250 לפנה"ס), החליטו הרומאים להכריעה על ידי פלישה מחודשת לאפריקה, לאחר ששני נסיונות הפלישה הקודמים נכשלו (ב-255 לפנה"ס וב-253 לפנה"ס). מכיוון שנותרו בידי הקרתגים שני בסיסים ימיים חזקים במערב סיציליה, ערי הנמל ליליבאיון ודרפאנה, פנו קודם הרומאים לכיבושן, כדי לסלק את האיום מעורפו של הצבא העתיד לנחות ולהילחם באפריקה. ניסיונם להכריע את [[המצור על ליליבאיון|ליליבאיון]] במצור לא צלח; הקרתגים נלחמו בחירוף נפש להגנת מאחזיהם האחרונים באי, והאבידות בקרב צוותי אניותאוניות המלחמה הרומאיות שגויסו למלאכת המצור היו גדולות מאוד. בהוראת הסנאט נאספו ונשלחו מיד אל סיציליה עשרת-אלפים חותרים ומלחים חדשים, כדי לשמור על מוכנותו של הצי המלחמתי החונה בליליבאיון. הקונסול [[פובליוס קלאודיוס פולכר]] (Publius Claudius Pulcher), שקיבל את הפיקוד על הצבא בחלוף שנה למצור (249 לפנה"ס), סבר כי השעה כשרה להנחית התקפת פתע על דרפאנה. הוא שקל ומצא, כי הקרתגים בדרפאנה אינם יודעים על הגעת התגבורת, ועל כן משוכנעים כי אניותאוניות הרומאים אינן כשירות ללחימה בים מחוסר צוותים ולא נשקפת מהן סכנה מיידית. פובליוס קלאודיוס בחר את מיטב הלוחמים בצבא להיות חיילי-צי באניותבאוניות, כשמטרתו לפרוץ אל הנמל עם שחר ולכבוש את העיר בהפתעה. בחצות הליל יצאו מליליבאיון 123 אניותאוניות מלחמה רומאיות מבלי שהאויב ירגיש בכך ועשו דרכן במערך טורי לאורך החוף לעבר דרפאנה.

משעלה השחר, הבחינו הצופים בדרפאנה בצי הרומאי המתקרב ומיהרו להזעיק את [[אדרבעל]], מפקד כוחות הצי והצבא בעיר. אדרבעל המופתע חשש כי הצי הרומאי יסגור על אניותאוניות הקרתגים העוגנות בנמל, ומבלי לאבד זמן יקר אסף במהירות את החותרים והמלחים והזעיק את החיילים השכירים מן העיר. לאחר שעודד את רוחם ופירט באוזני מפקדי האניותהאוניות את תוכניתו, יצא בראש טור אניותיואוניותיו מן הנמל.

ממש באותה שעה, מעברו השני של פתח הנמל, שטו ונכנסו פנימה האניותהאוניות הראשונות של הטור הרומאי. פובליוס קלאודיוס, שאנייתו נמצאה במאסף הטור הארוך מחוץ לנמל, הבחין להפתעתו ממרחק בקרתגים החומקים אל לב ים, ומיד פקד על כל אניותיואוניותיו לפנות לאחור. פנייתן הפתאומית של אניותאוניות החלוץ, בעוד חברותיהן עושות דרכן לתוך הנמל, יצרה מהומה בחלקו הקדמי של הטור הרומאי. בשל המקום הצר התנגשו האניותהאוניות אלה באלה, וצעקות המלחים ופקודות הקברניטים נתערבבו בקול נפץ המשוטים הנשברים. פובליוס, שמתקפת הפתע שתכנן נכשלה, סב גם הוא לאחור, הוביל את טור אניותיו במקביל לחוף, והחל לערוך אותן בשורה חזיתית כשירכתיהן אל היבשה וחרטומיהן פונים אל מול האויב המתקרב.

אדרבעל היטיב לנצל את העמדה הנחותה של האניותהאוניות הרומאיות. הוא סידר את אניותיואוניותיו בשורה חזיתית אל מול המערך הרומאי, ובעצמו איגף עם עוד חמש אניותאוניות את שמאלו של המערך הרומאי, כדי למנוע מפובליוס ואניותיוואוניותיו לחמוק אל לב ים. בעוד האניותהאוניות הרומאיות ממתינות לחברותיהן ונערכות לקרב, פקד אדרבעל על מפקדי אניותיואוניותיו להתקדם לעבר האויב מבלי לתקוף, כדי להוסיף ולדחוק את הרומאים אל החוף.

משניתן האות לקרב בשני המחנות, הסתערו האניותהאוניות חרטום-אל-חרטום וניסו להכריע אחת את יריבתה בלוחמת סיפונים. ראשיתו של הקרב הייתה שקולה, משום שחיילי-הצי בשני הצדדים היו מטובי האנשים בחילות היבשה, אך עד מהרה עבר היתרון לקרתגים. האניותהאוניות הרומאיות נלחמו כשגבן לחוף, ובהיעדר מרחב תמרון לא יכלו לסגת לאחור בעת הצורך מחשש שיעלו על החוף. האניותהאוניות הקרתגיות, לעומתן, יכלו לחתור לאחור אל הים הפתוח כדי להיחלץ מהתקפה מסוכנת, ולשוב ולתקוף את יריבותיהן על ידי תמרון לניגוח הדופן או הירכתיים של האניותהאוניות הרודפות אחריהן. זאת ועוד, אם נקלעה אנייהאונייה קרתגית למצוקה, יכלו חברותיה לשוט לכיוון הים הפתוח מאחורי מערך האניותהאוניות ולחוש לעזרתה. פעולה מעין זה נמנעה כמובן מהאניותמהאוניות הרומאיות, שהיו לחוצות בין הפטיש והסדן - החוף הקרוב מצד אחד ואניותואוניות הקרתגים המנגחות בהן שוב ושוב מצד שני. כשראה פובליוס כיצד ניגפות אניותיואוניותיו בפני הקרתגים, פנה למנוסה כשהוא חומק לאורך החוף מצדו השמאלי של המערך ועימו כשלושים אניותאוניות נוספות. הנותרות, תשעים ושלוש במספר, נלכדו על אנשיהן, חוץ מאלה שהועלו על החוף ואנשיהן נסו.