מסע הצי הבלטי – הבדלי גרסאות

היפנים הזמינו את האוניות המודרניות והטובות ביותר שרובן נבנו ב[[אנגליה]]. תוך 8 שנים עמד לרשותם צי ימי בראשות האדמירל [[היאצ'ירו טוגו]] הכולל 6 אוניות קרב מודרניות, 20 שייטות, 19 משחתות ו-85 ספינות טורפדו.

 

 

גם על פי הדוחות של קציניו היה הצי הרוסי לא יעיל, לצי הבלטי היו 4 אניות קרב חדשות – אחת מהם כל כך חדשה עד שלא הפליגה כלל לפני מסע זה. כל אחת מהם צוידה ב 4 תותחי 305 מ"מ חדשים ו12 תותחי 152 מ"מ ; אולם אוניות אלו הועמסו בציוד יתר מעבר לתכנון המקורי עובדה שגרמה להן להיות פחות יציבות ואיטיות יותר ב 2 קשר לעומת המתוכנן גם כאשר מנועי האוניות פעלו היטב, דבר שקרה לעיתים רחוקות. בנוסף היו 3 אניות משוריינות מיושנות, 5 שייטות (אחת מהם הייתה אמורה לצאת משירות 35 שנים מוקדם יותר) 9 משחתות קטנות מאוד, ובסוף הטור שורה של ספינות פחם המשמשות כבתי חולים וספינות תיקונים ותחזוקה סה"כ כ 40 ספינות. הצוותים הורכבו מאנשי מילואים, אנשי צי הסוחר וחלק יחסי גבוה של איכרים שמעולם לא היו בעלי ניסיון ימי.

במרץ, התגבורת לא הגיע והצי יצא לדרך וחצה את [[האוקיינוס ההודי]]. כולם כולל היפנים ראו אותו חוצה את מיצרי [[סינגפור]], שם הקונסול הרוסי הגיע בספינה והביא עימו עוד בשורות רעות מפורט ארתור – 20,000 רוסים הרוגים וכ-40,000 שבויים. הוא חזר על הפקודה להמתין לתגבורת כך שהצי שט במעגלים ב[[ים סין הדרומי]] עד שהאוניות נוספות הגיעו וחברו לצי.

אפילו האדמירל עצמו היה במצב של דכאון עמוק לאחר 6 חדשים בים.

 

אולם אדמירל הצי היפני – טוגו – ניחש מה יהיה המסלול בו יבחרו. הוא מיקם את הצי שלו בקצה דרום קוריאה והשייטות שלו פטרלו במייצרים. ב 26 למאי הבחינה הסיירת היפנית [[שינאנו]] באוניות הרוסיות וביקשה שישלחו לשם תיגבורת אשר לא איחרה להגיע. בבוקר למחרת ב-[[27]] [[מאי]] החל [[קרב צושימה]]