אדיר כהן – הבדלי גרסאות

אביו, אמציה ברוך כהן, היה איש חינוך, ממקימי הגימנסיה "בנימינה" שהייתה אחת הגימנסיות הראשונות בארץ ישראל. אימו, פרידה כהן, הייתה אחותו של המשורר העברי בארצות הברית [[הלל בבלי]]. ילדותו של אדיר כהן עברה ב[[ראשון לציון]]. ספרו הראשון ראה אור בהיותו בן שבע עשרה ושמו: "חילות ישראל ומלחמותיהם בעבר ובהווה", עליו זכה בפרס של [[משרד הביטחון]]. כבר בגיל 17 שימש כמבקרו הספרותי של העיתון [[הבוקר]] של [[הציונים הכלליים]] ואחר כך כמבקר ספרותי בעתונים [[דבר (עיתון)|דבר]] ו[[הארץ]] ופרסם ביקורות ומסות על המחדשים ב[[ספרות עברית|ספרות העברית]] הצעירה, עבודה בה המשיך במסגרת לימודיו באוניברסיטה ופרסם שורה ארוכה של ספרי מחקר בתחום כמו "יצירתו הספרותית של [[יוסף חיים ברנר]]". בשירותו הצבאי היה עורך בהוצאת [[מערכות]] ושם כתב את ספרו "ברוח סערה" על מפעלו של [[יהודה ארזי]] ב[[הגנה|הגנה]], ברכש וב[[העפלה]]. מבוא לספר כתב [[דוד בן-גוריון]]. כבר בהיותו בן עשרים החל לעסוק בעיבוד אגדות ומעשיות לילדים, בין ספריו בנושא: "פרחי לוטוס", "ורד וחנית", "באוהלי השבטים", "סלע האוהבים". למד לתארים הראשון והשני בספרות, חינוך ופילוסופיה ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]] והיה תלמידו של [[מרטין בובר]]. בד בבד למד ב[[המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין|סמינר למורים על שם דוד ילין]] בירושלים. מגיל 24 החל לעבוד בהוראה ב[[בית המדרש למורים על שם שיין]] בפתח תקוה ומשם עבר ללמד ב[[סמינר לוינסקי]] בתל אביב. בד בבד עבד באוניברסיטה העברית בירושלים ובהנחייתו של פרופסור א.מ. דושקין הקים את המרכז לחינוך יהודי בתפוצות במכון ליהדות בת זמננו באוניברסיטה. אחר כך היה מרצה במחלקה להכשרת מורים שב[[אוניברסיטת תל אביב]].

 

עשה שבתונים והשתלמויות באוניברסיטת ניו יורק, [[אוניברסיטת סטנפורד]], [[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]], אוניברסיטת סן דייגו, [[אוניברסיטת לונדון]] ו[[אוניברסיטת אוקספורד]].