משחקי הפרחים – הבדלי גרסאות

משחקי הפרחים הראשונים נערכו בטולוז במאי [[1324]] על ידי "האגודה העליזה ביותר של שבעת הטרובדורים של טולוז" (Sobregaya Companhia dels Set Trobadors de Tolosa) ששמה לה למטרה לשחזר ולהחיות את המסורת הלשונית והלירית של ה[[טרובדור]]ים הפרובנסליים במאה ה-13. המשוררים שהתמודדו היו חייבים להיצמד לחוקי הדקדוקה[[דקדוק]] והמסורת הלירית שנוסחו על ידי האגודה. אף על פי ששירת הטרובדורים עסקה בעיקר באהבהב[[אהבה]], רוב השירים שהוגשו לתחרויות בתקופה זו ונשמרו עד היום עסקו בנושאים [[דת]]יים.

במחשקיםבמשחקים בטולוז השתתפו גם משוררים מקטלוניהמ[[קטלוניה]], שהביאו את המסורת לארצם. ידוע שנערכו משחקי פרחים בעיר הקטלאנית [[ליידה]] במערב קטלוניה בשנת 1338, אך ייתכן שהתקיימו משחקים כאלה עוד לפני כן. מ-1393 הורמההוקמה "האגודה למדעים עליזים" בדומה לזו של טולוז בבירת קטלוניה [[ברצלונה]] והיא ערכה משחקי פרחים משנת 1394. ידוע כי בשנת 1413 התקיימו משחקים בברצלונה בחסות המלך ושהוגשו אליהם יצירות בנושאים ליריים שהיו קרובים יותר למסורת הטרובדורים הפרובנסליים מאלה שהוגשו לתחרות בטולוז עצמה. בסוף המאה ה-15 משחקים אלה פסקו מלהתקיים ובמקומם התקיימו תחרויות ספרותיות אחרות בנושאים דתיים.

קריאות לחידוש משחקי הפרחים בקטלוניה החלו להישמע משנת 1841, בתקופת ה[[רנאישנסה]] ("Renaixença") - תחיית התרבות הקטלאנית -, על ידי אנשי הספרות [[ויקטור בלגר]], [[אנטוני דה בופרול]], [[מנואל מילה]], [[ז'ואקים רוביו]] ואחרים. רוביו הגה את הסיסמה של המשחקים המתחדשים - Patria, Fides, Amor - "מולדת, אמונה, אהבה" - שלושת הנושאים שבהם התחרות הייתה אמורה לעסוק ואילו מילה עמד על כך שיתקבלו לתחרות רק יצירות בלשון הקטלאניתה[[קטלאנית]]. בשנת 1859 הם ביקשו באופן רשמי מעיריית ברצלונה לחדש את "האגודה למדעים עליזים" ואת משחקי הפרחים והעירייה נענתה לבקשה. מטרת האגודה המחודשת הייתה לחקור את הספרות העתיקה של קטלוניה ולהכיר אותה לצעירים קטלאנים.

המשחקים התקבלו תחילה בחשד וגיחוך אפילו על ידי כמה מהתומכים בתקומתה של התרבות הקטלאנית העצמאית, אבל עד מהרה הפכו לאחד האירועים המרכזיים של הרנאישנסה והיו במעמד זה עד שנת 1879. בלטו במיוחד באיכותם המשחקים של שנת 1877, בהם זכה [[אנז'ל גימרה]] בתואר "המאסטר של המדעים העליזים" שמוענק לזוכים בשלושה פרסים בתחרות ובזכייתה בפרס הראשון של יצירתו של [[ז'סינט ורדגר]] "האטלנטידה". משנת 1880 המשחקים החלו להיראות מיושנים ושמרניים לדור החדש של הסופרים מיושנים ושמרניים ואחדים מהם החלו לעזוב אותם. מגמה זו התהפכה בתחילת [[המאה ה-20]], ואופי התחרות החל להתחדש. בעשור הראשון של המאה ה-20 השתתפו במשחקים, בין היתר, המשוררים הבולטים [[מיקל קוסטה]], [[ז'וזפ קרנה]] ו[[ז'ואקים רוירה]]. בתקופה שלאחר מכן ועד תחילת [[מלחמת האזרחים בספרד]] נערכו המשחקים בסימן המאבק התרבותי בין אנשי [[מודרניזם קטלאני|המודרניזם הקטלאני]] לבין אנשי ה[[נואוסנטיזם]]. מעידה על כך, למשל, העובדה שעורכי התחרות קיבלו רק בשנת 1934 את הרפורמות בכתיב הקטלאני ש[[פומפאו פברה]] הציע כבר בתחילת המאה ושהתקבלו על ידי קטלאנים רבים, רק בשנת 1934.

בשנת 1936 עם פרוץ המלחמה המשחקים פסקו מלהתקיים. לאור הדיכוי שלשהפעיל השלטון ה[[פרנסיסקו פרנקו|פרנקיסטי]] נגד הלשון והתרבות הקטלאנית, מתחילת שנות ה-40 נערכו מדי שנה בברצלונה אירועים פרטיים וחשאיים לזכר המשחקים ומשחקים מלאים יותר נערכו משנת 1941 מחוץ לקטלוניה. משנת 1978 חודשו המשחקים בברצלונה.

אגודת "העטלף" ([[ולנסית]]: Lo Rat Penat) לתרבות ולנסית‏‏<ref>‏ה[[עטלף]] ‏הוא אחד הסמלים של העיר [[ולנסיה]].</ref> אירגנה משחקי פרחים בעיר [[ולנסיה]] משנת 1879. להבדיל מהמשחקים שנערכו בברצלונה, המשחקים בוולנסיה היו דו-לשוניים ונערכו ב[[ולנסית|וולנסית]] וב[[ספרדית]]. על אף שאגודת העטלף ה[[בדלנות|בדלנית]] הקפידה לקרוא ללשונה "[[ולנסית]]" ולהדגיש את השוני בינה לבין ה[[קטלאנית]], השתתפו במשחקים האלה משוררים מכל [[הארצות הקטלאניות]].

משנת 1905 נערכו בערים שונות ב[[הארצות הקטלאניות|ארצות הקטלאניות]] גם משחקי פרחים בשפת [[אספרנטו]]. מתכונת המשחקים הייתה דומה לאלהלזו של ברצלונההמשחקים וכמהםבברצלונה והם פסקו בשנת 1936. המסורת חודשה בשנת 1978 והמשחקים התקיימו מדי שנה עד שנת 1993 ואז פסקו עקב סכסוך בין מארגניהם.