|
==היסטוריה==
תחילתה של הרוזנות בשנת [[1102]] כאשר [[ריימוןרמון מטולוזהרביעי, רוזן טולוז]] (מוכר גם בשם ריימוןרמון מסן ז'יל), אציל צרפתי ואחד ממנהיגי [[מסע הצלב הראשון]], החל במערכה ממושכת מול צבאות האמיר של העיר טריפולי שלחוף [[הים התיכון]]. כוחותיו של ריימוןרמון דחקו את המוסלמים אל עבר העיר המבוצרת, ולבסוף, כשהשלימו את כיבוש כל השטחים בקרבתה, הטילו עליה [[מצור]].
בשנת [[1105]] נפטר ריימוןרמון והשאיר את בנו בן השנתיים [[אלפונזו הראשון מטולוז|אלפונזו-ג'ורדן]] כיורש, ואת בן דודו של הילד [[ויליאם-ג'ורדן]] כעוצר בשמו. ויליאם-ג'ורדן המשיך את המצור הממושך על טריפולי למשך ארבע שנים נוספות, כאשר בשנת [[1109]] הגיע למחנה הצלבנים בן ממזר של ריימוןרמון בשם ברטנארדברטנאר, שדרש לקבל לידיו את השליטה במערכה מתוקף היותו יורש חוקי לאציל המת. כדי למנוע חיכוך מול אלמנתו של ריימוןרמון ותומכי בנו העולל, הודיע ברטנרד, אשר שימש עד לאותה תקופה כעוצר הרשמי בטולוז, כי בכוונתו לוותר על השלטון בטולוז לטובת אחיו ואמו החורגים, שמיהרו לאסוף את מיטלטליהם ולשוב לצרפת כדי למלא את המשרה הפנויה.
פתרון הבעיה מול היורש הרשמי לא עזר לפתור את היריבות שהתעוררה בין ברטנארד לוויליאם-ג'ורדן, ורק לאחר בוררות שערך [[בלדווין הראשון, מלך ירושלים]], הגיעו השנים לכדי הסכמה, לפיה יקבל כל אחד מהם בעלות על השטחים שאותם כבש. הסכם זה עמד לטובתו של ברטנארד כאשר הוא כבש את טריפולי מאוחר יותר באותה השנה. מספר חודשים לאחר מכן מת ויליאם-ג'ורדן, וברטנארד הפך לשליט יחיד.
רוזנות טריפולי המשיכה להתקיים כרוזנות צמיתה של ממלכת ירושלים, בעוד בתוך הרוזנות ניתנה בשנת [[1142]] [[אוטונומיה]] לאבירי [[המסדר ההוספיטלרי]] לבנות לעצמם את מבצר [[קראק דה שבלייה]]. את השיא בקשר בין הרוזנות לממלכת ירושלים סימן הרוזן [[ריימוןרמון השלישי מטריפולי|ריימוןרמון השלישי]], ששלט ברוזנות בין השנים [[1152]] ל-[[1187]] והיה בעל קשר מיוחד לממלכה הפטרונית שמדרום לרוזנות ולשליטיה: אמו [[הודיירנה מטריפולי|הודיירנה]] הייתה בתו של [[בלדווין השני, מלך ירושלים]], והוא עצמו החזיק בתואר [[נסיך הגליל]] זמן ממושך מחייו.
ריימוןרמון השלישי שימש פעמיים כעוצר וכשליט בפועל תחת מלך ירושלים: בתחילה תחת המלך הצעיר [[בלדווין הרביעי, מלך ירושלים|בלדווין הרביעי]] החל משנת [[1174]] ועד לשנת [[1177]], ובפעם השנייה תחת המלך [[בלדווין החמישי, מלך ירושלים|בלדווין החמישי]] בין השנים [[1186]]-[[1185]]. הוא הנהיג את האצולה המקומית בהתנגדותה ליחס הסובלני שגילה בלדווין הרביעי כלפי [[אבירי מסדר היכל שלמה]], [[גי מליזיניאן]] ושליט [[נסיכות אנטיוכיה]] [[רנו משטיון]].
ריימוןרמון אף ניסה ללא הצלחה לעודד את מלכי ירושלים לחתום הסכם שלום עם המנהיג המוסלמי [[צלאח א-דין]], אולם באופן אירוני, הייתה זו אשתו של ריימוןרמון שנקלעה לעוצר שהטיל צלאח א-דין על [[טבריה]] ושלהצילה חשו צבאות הצלבנים בהגיעם לקרב הקשה מול צלאח א-דין ב[[קרב קרני חיטין|קרני חיטין]].
ריימוןרמון, ששרד את מאורעות הקרב האיום, מת זמן קצר לאחר מכן. רוזנות טריפולי הצליחה להתחמק משרשרת כיבושיו של צלאח א-דין שבאו בעקבות הניצחון בקרני חיטין, ואת מקומו של ריימוןרמון כרוזן תפס [[בוהמון הרביעי מאנטיוכיה|בוהמון הרביעי]], בנו השני של נסיך אנטיוכיה [[בוהמון השלישי מאנטיוכיה|בוהמון השלישי]]. לאחר שקיבל את התואר רוזן טריפולי איחד בוהמון הרביעי למעשה את הנסיכות והרוזנות לכדי מדינה אחת שהתקיימה, למעט בין השנים [[1219]]-[[1216]], עד לכיבוש ה[[ממלוכים|ממלוכי]] של האזור בשנת [[1268]], שהחריב את נסיכות אנטיוכיה. רוזנות טריפולי הצליחה לעמוד בפני הכובש הממלוכי [[בייברס]] לעוד מספר שנים ספורות לפני שנפלה גם היא לידיו.
לאחר נפילת אנטיוכיה המשיך צאצאו של בוהמון, [[בוהמון השישי]] לכהן כרוזן באנטיוכיה. בנו הלא אהוד [[בוהמון השביעי]] עלה לשלטון לאחר מות אביו, ובמותו בשנת [[1287]] גרם לסכסוך ירושה שהתנהל בין אחות והיורשת החוקית שלו, [[לוצ'יה מטריפולי|לוצ'יה]], לבין פרנסי העיר שהביאו לעזרת תגבורת מעיר המדינה [[ג'נובה]] שב[[איטליה]].
==רוזני טריפולי 1102-1289==
* [[ריימוןרמון הרביעי מטולוז]] (מוכר גם כריימוןכרמון מסן ז'יל) 1102-1105
* [[אלפונזו-ג'ורדן]] 1105-1109
**[[ויליאם-ג'ורדן]], עוצר, 1105-1109
* [[ברטנרד מטולוז]] 1109-1112
* [[פון מטריפולי]] 1112-1137
* [[ריימוןרמון השני מטריפולי]] 1137-1152
* [[ריימוןרמון השלישי מטריפולי]] 1152-1187
* [[בוהמון הרביעי מאנטיוכיה]] 1187-1233
* [[בוהמון החמישי מאנטיוכיה]] 1233-1251
| 