פאול ניגלי – הבדלי גרסאות

ניגלי נולד בעיירה [[צופינגן]] (Zofingen) שב[[הקנטונים של שווייץ|קנטון]] [[ארגאו]]. הוא למד תחילה בבתי ספר בעיר ובאראו (Aarau), בירת הקנטון. בין 1907 ל-1911 הוא למד ב[[המכון הטכנולוגי של ציריך|מכון הטכנולוגי של ציריך]] שב[[ציריך]] ([[אלברט איינשטיין]] היה אחד ממוריו), וסיים את לימודיו כמהנדס. תקופה קצרה שימש כאסיסטנט במכון הפיזיוכימי שב[[אוניברסיטת קרלסרוהה]], וחזר לשוויץ על מנת ללמוד ב[[אוניברסיטת ציריך]] שם קיבל את ה[[דוקטורט]]. בשנים 1912-1913-1912 עסק במחקר במעבדה הגאופיזית במכון קארנגי ב[[וושינגטון]]. ב-1913 הוא הכין את ה[[הביליטציה]] ([[פוסט דוקטורט]] במדינות דוברות גרמנית) במכון הטכנולוגי, ושנה אחר כך גם באוניברסיטת ציריך, וקיבל דרגתתואר [[פריווט-דוצנט|פּריוַוט־דוֹצֶנט]] (Privatdozent – בגרמניה, תוארו של מרצה מתחיל באוניברסיטה, בדרך כלל ללא שכר, שלב הכרחי בדרך לקבלת פרופסורה). בין השנים 1920-1915 הוא לימד באוניברסיטאות [[אוניברסיטת לייפציג|לייפציג]] ו[[אוניברסיטת טובינגן|טובינגן]].

ב-1920, בהיותו בן 32 בלבד, הוא התמנה למדען המובילהראשי במכון למינרלוגיה ופטרוגרפיה (''Institut für Mineralogie und Petrographie'') הואועבד פרשבמכון מהמכוןעד ב-1949. באותה שנה (1920) הוא קיבל מינוי כפרופסור למינרלוגיהל[[מינרלוגיה]] במכון הטכנולוגי של ציריך (ETH - Eidgenössische Technische Hochschule) ובאוניברסיטת ציריך (בין שני המוסדות יש קשר וסגל משותף) במקום אולריך גרובנמן (Ulrich Grubenmann), המורה שלו למינרלוגיה במכון שפרש,. ושימשניגלי שימש בתפקיד במשך 32 שנים עד סמוך למותו. בין השנים 1928 ל-1931 הוא שימש כ[[רקטור]] במכון הטכנולוגי של ציריך, ובשנים 1942-1940 היה רקטור באוניברסיטת ציריך. כמו כן שימש ניגלי כנשיא הוועדה הגאוטכנולוגית של שווייץ ושירת כחבר בוועדה הגאולוגית של שווייץ.

פאול ניגלי פרסם כ-200 מאמרים וכתב כ-15 ספרים בעיקר בבתחום [[מדעי כדור הארץ]] ובתחומיםוגם בתחומים משיקים. עיקר מחקריו היו בתחום ה[[קריסטלוגרפיה]] והמושגים הבסיסיים של [[מבנה הגבישיםגבישי|המבנה הגבישי]], יישום [[סטריאוכימיה]] לגבישיםל[[גביש]]ים ומינרליםו[[מינרל]]ים, חקר [[עפרה|עופרות]] מתכת, ניתוח הרכבים כימיים של [[מגמה]], ו[[סלע יסוד|סלעי יסוד]] ו[[סלע מותמר|סלעים מותמרים]], הקשרים בין מינרלים נלווים, ומחקר ה[[שלג]] ו[[מפולת שלגים|מפולות שלגים]]. המטרה אליה שאף כל חייו היאהייתה למזגמיזוג אתהתחומים כלהשונים תחוםשל [[מדעי כדור הארץ]].

על שמו "ערכי ניגלי" (Niggli-Werte) – שיטות חישוב בתחום הפטרוכימיה, ו"נוסחת ניגלי" (- <math>\mathrm{{}^{n}_\infty\lbrace[AB{}^{v}_{x/y}]^m\rbrace\!\,}</math>) .

ספרו "Geometrische Kristallographie des Diskontinuum", שיצא לאור ב-1919, היה הספר הראשון שהובילבו הייתה גישה שיטתית למחקר המבנים של הגבישים תוך שימוש ב[[קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן]], תוך התבססותוהתבססות על מערכת 230 [[חבורה סימטריות מרחבית|החבורות הסימטריות המרחביות]]. בספר זה הוא תאר את הדרכים האפשריות להעתקה של אובייקט בחלל באמצעות פעולות סימטריה. מטרתו הייתה להפוך את התיאורההתיאוריה המופשטת של החבורות הסימטריות המרחביות לכלי מעשי לניתוח מבני הגבישהגבישים, והוא כלל בו טבלאות של קואורדינטות של גבישים שונים. ב-1930בחסותו של ניגלי נערך בציריך ב-1930 כנס בחסותושמטרתו שלהייתה ניגליהכנת טבלאות תקניות שיהיו מקובלות על כל הקריסטלוגרפים,בניסיון בינלאומייוזמה אותואותה הובילו [[פאול פטר אוואלד]] ו[[ג'ון דזמונד ברנל]] להכין טבלאות תקניות שיהיו מקובלות על כל הקריסטלוגרפים. תוך כדי הכנס התברר כי ניגלי מהווה את המכשול העיקרי בפני החלטה. בשלב מסוים הוא פלט "רבותי, אתם גונבים את הספר שלי". התברר כי הוא חש שהיוזמה בעצם מעתיקה את תוכן ספרו מ-1919. בסופו של דבר הצליח [[ויליאם אסטבורי]] לשכנע אותו להסיר את התנגדותו. והטבלאות יצאו בסופו של דבר לאור ב-1935 בעריכת [[קרל הרמן]].

בין 1921 ל-1940 שימש ניגלי כעורך ראשי של כתב העת Zeitschrift für Krystallographie (ז'ורנל לקריסטלוגרפיה). כתב העת נוסד על ידי [[פאול גרות]] ב[[שטרסבורג]] ב-1877 כ-Zeitschrift für Krystallographie und Mineralogie (ז'ורנל לקריסטלוגרפיה ומינרלוגיה), והשם שונה לדגש על קריסטלוגרפיהמנת להדגיש שכתב העת עוסק בקריסטלוגרפיה בלבד ב-1924. כתב העת דגל במדיניות של פרסום מאמרים בתחום בשפת המקור של הכותבים, ולכןולמרות שהשפה העיקרית בו הייתה [[גרמנית]], התפרסמו בו מאמרים גם באנגליתב[[אנגלית]] ובצרפתיתוב[[צרפתית]]. עובדה זו הפכה את כתב העת בעריכתו של ניגלי לכתב העת החשוב ביותר בתחום הקריסטלוגרפיה לפניבתקופה שקדמה ל[[מלחמת העולם השנייה]]. כתב עתהעת הפסיק את הופעתו בזמן המלחמה. בתקופה בה שימש ניגלי כעורך יצאו 46 כרכים של כתב העת. לאחר המלחמה יזם [[פאול פטר אוואלד]], שהיה בין עורכי המשנה שלושל ה-Zeitschrift für Krystallographie, הקמת כתב עת בינלאומי חדש (שיצא בסוף לאור בשם "אקטה קריסטלוגרפיקה") במסגרת של ארגון בינלאומי חדש, [[האיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה]]. ניגלי הוזמן לשמש במערכת כתב עת זה.